דף הנצחה לקופילביץ דוד ז”ל (03/08/1913 – 04/12/2010) ( כט תמוז תרע”ג – כז כסלו תשע”א )
באוגוסט 1913, לפני 97 שנים בדוקשיץ בפולין, נולד למשפחת קופילביץ’ בן הזקונים דוד. לאבא יוסף חיים ולאמא רבקה בלומה היו עוד ארבעה בנים ושתי בנות והם ניהלו בית יהודי מסורתי. ההורים עסקו במסחר זעיר שהביא לביתם קיום ברמה בינונית. דוד סיים תיכון בביאליסטוק ועבד בעבודה פקידותית ובה בעת היה פעיל בתנועת השומר הצעיר אליה הצטרף עוד כנער. לקראת העליה לארץ יצא להכשרה, שם היה חבר בגרעין “הסדן”, אחרי שנתיים וחצי עלה באוניה כעולה בלתי לגאלי. בזמן המלחמה הוריו ואחותו מרים גלו לסיביר, האחים שנותרו בפולין נספו בשואה. ההורים נפטרו עקב תנאי החיים הקשים ואחותו עם ילדיה שרדו את תקופת המלחמה הקשה בסיביר בשעה שבעלה גויס לצבא הרוסי. כבר בעת שהיה בהכשרה, הוא נמשך לתחום החשמל, עבודה מזדמנת ליד חשמלאי מוסמך העניקה לו יסודות ראשונים, אבל יעברו עוד שנים אחדות עד שיהפוך העיסוק בחשמל לעיסוקו העיקרי. בשנים אלה, בעת שהיה בקריית חיים, עבד כסוור בנמל חיפה, כנגר, היה החצרן של הקיבוץ וסייע במשך חצי שנה לקיבוץ דן בעלייתו על הקרקע. כאשר הבינו ברוחמה כי לא יוכלו לעלות על הקרקע ללא איש חשמל, יצא דוד לעבודה בחברת החשמל שבחיפה ורכש ידע חיוני במתיחת קווים, הצבת עמודים וחיבורים של מתח גבוה, ואז, היכולת שלו לתפוס במהירות דברים ולהבינם לעומקם העניקה לו יסודות חיוניים להמשך דרכו כחשמלאי. גם אחרי שהגיע לרוחמה עסק בעבודות מזדמנות, אך העובדה שאין חשמל במקום הפריעה לו מאוד, “איך יתכן, הוא אמר, שקיבוצים אחרים עוד בטרם עלייתם על הקרקע סודר להם קו חשמל, ואצלנו חשכה?” במו ידיו חפר בורות, הכין וצבע עמודים והציבם במקומם, תכנן באופן מדויק ומושלם את רשת החשמל, בנה את לוח החשמל הראשון ובעזרת מהנדס חשמל שהיה ידידו עוד מהעבודה בחיפה הביא את משימת החשמל לידי סיום מדהים, וערב שישי אחד כאשר דלקו בחדר האוכל פנסי הנפט, נכנס דוד נעץ את המפסקים במקומם, הרים את השלטר והאיר את חדר האוכל לשמחתם של החברים שלא חדלו לשבח ולהלל את מאמציו, דוד עמד במקום יחד עם הדסה ודמעות התרגשות בעיניו. גם כאשר חוברה רוחמה לרשת החשמל הארצית, המשיך דוד להיות האחראי היחיד לתחום, שנים עבד לבד, וכאשר צרף לעצמו עובדים נוספים נוצר בחשמליה צוות משפחתיי מגובש כשדוד האב הרוחני שלו והסכמתו המקצועית. עיסוק נוסף שדוד לקח על עצמו בשעות הפנאי היה הקרנת סרטי קולנוע, מדי שבוע על קיר לבן היה מסריט במסרטה שרכש הקיבוץ מעיזבונם של הבריטים. כאשר נקפו השנים והוא כבר לא יכול היה לבצע עבודות שטח קשות, הוא נשאר בחשמליה לעסוק בעבודות התיקונים של המכשירים החשמליים, חברים היו מביאים אליו כול פלטה, טוסטר, תנור או קומקום ולא משנה מאיזה שנת ייצור הם היו, דוד ידע להחזיר לתפקוד מלא גם את הפלטה הזקנה ביותר. את הדסה הכיר עוד בהכשרה, אך קשרי אהבה נרקמו בקריית חיים, הם נישאו ונולדו להם שלושה בנים נדב, חיים וישי, דוד והדסה היו מעורים מאוד בחיי הקהילה של רוחמה, השתתפו בכל שיחה ובכל מסיבה, תמיד בשורה ראשונה, תמיד בזמן, תמיד מפרגנים, ומודים ומעריכים כל מאמץ שהושקע. הורים אוהבים וחמים, הם היו, שהעניקו לילדיהם, מלבד הכישרונות המולדים שפע של תשומת לב ועידוד וליוו אותם, תרתי משמע, לאורך חייהם בהבנה ואהבת אין קץ. דוד היה צלול ובהיר עד ימיו האחרונים והלך לעולמו שבע מעשים טובים.
