פסח אברהם ז”ל

דף הנצחה לפסח אברהם ז”ל (02/08/1918 – 14/10/1976) ( – כ תשל”ו )

אברהם פסח

בחטף נלקח אברהם ממשפחתו ומהקיבוץ. הוא מיזג בתוכו אופי לוהט של לוחם חברתי עם נאמנות לעקרון העבודה במובנו הטוב והיפה. עשרים וחמש שנים חי בקיבוץ את הגשמת אמונותיו במסירות, ער לנעשה בארץ ובעולם, קנאי לערכים בהם האמין ויחד עם זה מסור לעבודתו הקשה והאחראית.

אברהם נולד בצ’נוביץ, בירת מחוז בוקובניה, שהייתה אז חלק מן הקיסרות האוסטרו-הונגרית. הוריו האמידים היו ציונים, וביתם היה בית ועד לשליחי ארץ ישראל שנזדמנו לעיר. הוא עבר את מסלול ההשכלה הרגיל, עד שבגיל 16 התמרדה רוחו הסוערת, עזב את לימודיו ויצא להכשרה. כעבור שנה, עזב, מאוכזב, את חוות ההכשרה, נסע לבוקרסט והצטרף לצעירי המפלגה הקומוניסטית במחתרת, היה פעיל בה ועבד בבית חרושת למתכת “וולקן” כחרט מתמחה. שנת 1938 קרבה את האיום הנאצי לרומניה ואברהם שהכיר את והתקשר בינתיים עם מאירה, חשב שוב על העלייה לארץ. כדי להתכונן לבאות שב שוב לצ’רנוביץ ללמוד רדיוטכניקה. בשנת 1939 התגייס לצבא הרומני. כשנכנסו הרוסים בשנת 1939 לצ’רנוביץ ערק אברהם מן הצבא הרומני אל אזור הכיבוש הרוסי, שם כבר חכתה לו מאירה. הם העמידו עצמם לרשות השלטון הקומוניסטי האזרחי בעיר. עם הפלישה הגרמנית, ביולי 1941, נמלטו השניים ברכבת לתוככי ברית המועצות. כעבור 5 ימים נאלצו ללכת ברגל אל הגבול המתרחק במהירות ורק כעבור חצי שנה הגיעו כפליטים לקזכסטאן, לעיר קרקנדה, שם נולד רן, בנם הראשון. בשנת 1945 הורשתה מאירה לשוב לצ’רנוביץ וחצי שנה אחרי כך בא אברהם בעקבותיה, ופגש גם את הוריו שזכו להשאר בחיים. מצ’רנוביץ יצאו אברהם, מאירה ובנם לעיר אורדיה שבחבל טרנסילבניה, שם הקים והפעיל מסגרת של בוגרים מסונפת ל:השומר הצעיר”.

בסוף שנת 1947 עלו בני המשפחה לאחר שהתגברה על מכשולים לא מעטים, על אונית המעפילים “פאן יורק” בקוסטנצה ויצאו דרך בולגריה לארץ, אך נתפסו בלב ים ונכלאו בקפריסין. אברהם העמיד את כישוריו לרשות התנועה, התגייס ל”הגנה” ונונה כאחראי על המעפילים הבלתי מאורגנים באחד המחנות. בקיץ של שנת 1948 הועלו לארץ הנשים והילדים. אברהם יחד עם כמה עשרות חברי “ההגנה” ערקו והסתתרו באי. כעבור שבועיים פורסם על חיסול המחנות והעריקים קבלו הוראה להתייצב בפני השלטונות האנגליים. אלה התנקמו והתעללו בעריקים לפני ששוחררו ועלו ארצה, בחודש פברואר 1949. חצי שנה אחר כך הצטרפה המשפחה לקיבוצנו.

אברהם עבד תחילה בבנייה, אחרי זה בבירור זרעים (אברהם פתקוס, מי זוכר?) בפלחה, בדייג, (יחד עם אהרונצ’יק בבריכת הסכר) ובאחרונה – היה אחראי לרשת המים. מאות רבות של צינורות השקיה מתח בשדותינו, הרכיב אלפי ממטרות והתקין עשרות מודדי מים. ותמיד, יומם ולילה, היה מוכן לכל קריאה לעזרה ראשונה. מערכת היחסים שלו עם החברים הייתה מושפעת מצד אחד מאופיו הסוער ומן הצד השני מנטייתו הטבעית לעזור. בסך הכל היה איש שאכפת לו. בקיבוץ מילא תפקידים חברתיים: בועדת חברים, בועדת התרבות, ריכז את ועדת הקשר, ופעל בתנועה ובמפלגה. כל מה שהיה קשור בחיים הרעיוניים לא היה זר לו. תפיסתו הייתה תמיד רדיקלית וביקורתית. הוא התגייס לכל מערכות הבחירות בהן השתתפה המפלגה.

אף על פי שלא הסתפק בחיי השלוה בקיבוץ, אהב את ביתו, טיפח גינה וחי חיים מלאים כשהוא מעורב בחייו ואף גילה התעניינות פעילה בחיי הספורט בקיבוץ ובארץ. הוא השפיע רוב אהבה על רן, רות וראובן, שלושת ילדיו, שאהבו והעריכו אותו מאוד.

ערב שמחת תורה לווה הקיבוץ את אברהם בדרכו האחרונה. על מותו התאבלו לא רק המשפחה והקיבוץ כולו כי אם גם הדשאים והשדות שידיו המיובלות כה הרבו לחפור.