דף הנצחה לפולקו מאיר (מריו) ז”ל (06/06/1931 – 18/05/2012) ( כא סיון תרצ”א – כז אייר תשע”ב )
מאיר – מריו, נולד ב-6 ביוני 1931 בעיר טורינו שבצפון איטליה לג’וזפה ואנטוניה פולקו. הוא היה בן יחיד למשפחה שחייתה ברווחה כלכלית נאה, עם דודים ודודות שאירחו אותם בכפרי הסביבה ובוונציה היפה ועם סבא שהתמחה בגידול סוסים לחיל הפרשים. הילדות המאושרת הזאת נפסקה כשעלו לשלטון היטלר ומוסוליני, ויחד איתם נעלמה גם התמימות של הנער בעל חזות-הגוי, חזות שאפשרה לו להגיע מהכפר בו הסתתרו אל העיר ולהשיג מצרכי מזון לו ולמשפחת עוזרת – המשפחה שבכפרה הסתתרו. מאיר הנער זוכר הפצצות ויריות, זוכר בריחה והסתתרות , זוכר הרוגים וגוויות חרוכות, והזיכרונות הללו מלווים אותו, למורת רוחו, כול חייו מגיעים בהבזקים קצרים , אך כפי שאמר: “אין לי צורך בחיפוש שורשים, עם העבר הזה, טובה לי השיכחה” משפחתו הצליחה לשרוד את רוב תקופת המלחמה, באותה עת עזר אבא שלו לחיילים הנמלטים מן הצבא האיטלקי אל שורות הפרטיזנים, באחת הבריחות של המשפחה וחבריה , נתפסו חלק מהבורחים ואביו עם אחרים ניסו לשחררם, בזמן הפשיטה, נפצע האב, נתפס ומאז נעלמו עקבותיו, עד תום המלחמה נשארו מריו ואימו עם הפרטיזנים, ואנטוניה המשיכה לחפש את ג’וזפה עוד שנים ארוכות … בתום המלחמה, עסק מריו במלאכות שונות, כצוללן, עזר בניקוי נמלים מגרוטאות, למד לתקן פסנתרים, ניסה אפילו ללמוד לטוס, נפצע קשה בתאונת אופנוע, עזר ליהודים מארץ ישראל העוסקים ב”רכש” באיסוף נשק נטוש מתקופת המלחמה, ויום אחד מצא עצמו במרתף עמוס פגזים ורימונים עם דניאל נחום שבמפתיע נפגש בו שוב ברוחמה. הוא הגיע להכשרה בפיזה לקבוץ “תל -ברושים” , עלה עם האנייה ‘נגבה’ ב-1949 לרוחמה הצטרף לקבוצה האיטלקית שהקדימה אותו, כאן הכיר את מרים , הם נישאו ונולדו להם רמי, ירדנה ודפנה. ברוחמה היה מאיר שנים רבות נהג משאית, שימש כרכז קניות, אך בעיקר פלח, הוא השתלם ב’רופין’ במקצועות הפלחה ומצא בענף את המימוש לאהבותיו; טבע, מרחבים ושדות, עבודה יצרנית, תמימות של יצירה. מאיר כאב מאוד את ההזנחה הנופית ברוחמה, כול ערמת גרוטאות או פסולת בניין הטריפה אותו, בתשובה לחברים שנלחמו על “נופי רוחמה” ונגד ההשתלטות של הטרקטורים עליהם הוא כתב: “כול גרם של חיטה עוזר לעוד שעה של לימודים באוניברסיטה” תחביב היה לו לצלם במצלמת 8 מ”מ וסרטיו משמשים עדות נהדרת להתפתחות ענף הפלחה של רוחמה. מאיר היה איש רעים להתרועע, אהב חברותא ואהב חברים, אהב לשמוע ובעיקר לספר סיפורים, ואז הפליג בסיפוריו אל מחוזות רחוקים בהם דמיון ומציאות השתלבו מבחינתו בטבעיות רבה, בשנותיו האחרונות, כאשר פרש מעבודה סדירה על גבי המכונות החקלאיות, נשאר במשרד הפלחה כפקיד-רושם, הוא היה קפדן מאוד, אף שעת פעילות של טרקטור לא נעלמה מעיניו והמספרים בכתב יד קטן ומסודר מלאו טורים, טורים את המחברות וסייעו בחישובים מעודכנים של תמחירי הגידולים. הוא אהב את העובדה שבנו ירש את דרכו ונכדו יורש את אביו, הוא אהב את השהייה בחברתם הצעירה של עובדי גש”ר התוססים, היא הוסיפה משמעות גדולה לחייו והוא לא וויתר על אף יום של נוכחות במשרד, שם היה מעשן את הסיגריות שכה אהב ושהביאו בסוף חייו לקיצו. מאיר פולקו הלך לעולמו ואנחנו משתתפים עם רמי ירדנה דפנה וכול המשפחה באבלה
