דף הנצחה למלמד שיקה ז”ל (22/03/1914 – 20/04/2009) ( כד אדר תרע”ד – י ניסן תשס”ט )
שיקה מלמד היום, ערב יום השואה, אנחנו מלווים בדרך אחרונה את יהושע שיקה מלמד, ממייסדי קיבוץ רוחמה . שיקה, היה בן שלישי לרחל וצבי מלמד, הוא נולד בשנת 1914, ואחריו נולדו למשפחה עוד בת ובן. משפחת מלמד חיה בכפר קטן באוקראינה, האם ניהלה חנות מכולת בשעה שהאב סחר באדני רכבת. טרגדיה נחתה על המשפחה, כאשר עם הולדת בן הזקונים, בשעה שניגש אביו להוציא כסף ממחבוא באדמה לצרכי ברית המילה, הבחין בו איכר שרדף אחריו, שדד אותו והיכהו למוות. המשפחה נדדה לפולין, מצבה הכלכלי הורע- מאוד, תמיכה שהגיעה מקרובי משפחה באמריקה עזרה בחיי היום יום, והאם רחל הקפידה לשלוח את ילדיה לחינוך בבית הספר ‘תרבות’, ושמרה על בית יהודי מסורתי. שיקה הצטרף לתנועת ‘השומר הצעיר’, נסע לצ’נסטוכובה להכשרה לקראת העלייה לארץ ושהה שם כארבע שנים, ב- 1938 בן 24 עלה עם קבוצת ‘המעפיל’ לישראל, כאן כבר הייתה כול משפחתו פרט לאחיו הבכור משה. קבוצת ‘המעפיל’ הצטרפה אל קיבוץ ‘העמל’ ב’קריית – חיים’, שם פגש את חדווה, הם נישאו ונולדו להם אורי ויוסי. שיקה יצא לשריד להשתלמות בעבודה ברפת. הוא ייסד את הרפת בקרייה וכאשר עלה קיבוץ רוחמה על הקרקע , העביר את הפרות במבצע מורכב ברכב וברגל לרפת הקבע , במלחמת השחרור, כאשר הופגזו רוחמה והרפת, כאב שיקה את הריגתן של שמונה- עשרה פרות ופציעתן של רבות, אך המשיך בנחישות לקיים את הרפת עוד שנים ארוכות. שיקה היה איש מתעניין ופתוח לרכישת ידע, הוא עבר השתלמויות בתחום המשק והבקר וצבר ניסיון רב. ב-1972 יצא לעבודה בתנובה- עופות כאחראי על כול מערך ההובלות והאחסון, זמן מה היה אף המשווק של מפעל ‘עוף- קור’ של המועצה האזורית, כששב מן הפעילות החל עבודתו בלול של רוחמה, ליד צוות צעיר היה שיקה הקשיש משב רוח מרענן, הוא הדריך את הצעירים בדרכו השלווה ותרם מן הידע הרב שלו בתחום הכספי, לול הקומותיים היה “הלול של שיקה”, מדי בוקר היה פוסע לאורך חדריו הרבים ועוקב בעין מקצועית אחרי התפתחות העופות, “ניצולת מזון זה מה שיש להקפיד עליו” כך חזר ושינן לכול עובדי הלול, “צריך גם להרוויח, לא רק לעבוד” הוא דאג להזכיר לכולם. לצד, ותוך כדי, עבודתו המסורה ברפת מילא שיקה כמעט את כול התפקידים והועדות המרכזיים ברוחמה. החל בקריית חיים שם עבד כחצרן במפעל ‘נעמן’, ובמאפיה, והמשך ברוחמה כאן מונה לחבר בועדת משק, וממנה עבר לועדות מינויים, קליטה, חינוך, וועדה להקמת המוסד החינוכי, הוא שימש כגזבר, וכמזכיר הקיבוץ, ופעל בהתנדבות במפלגה. במבטא פולני אופייני היה נושא דברים של טעם באסיפות הקיבוץ, ודעתו נחשבה שקולה ועניינית. מאז האירוע הבריאותי שעבר כבה הניצוץ השובב בעיניו וכול התמיכה והאהבה שהרעיפה עליו חדווה לא השיבו אותו. שיקה אהב חיות, אהב אנשים ואהב בולים, אך מושא אהבתו הגדולה היו הבנים והנכדים הם היו מקור גאוותו העיקרי, והוא היה להם אבא וסבא למופת. חדווה ,אורי, יוסי וכול בני המשפחה, שיקה שלכם היה חבר של כולנו, אנו כואבים אתכם את לכתו ומתנחמים בכך שתמו ימי סבלו.
