דף הנצחה ליערי אברי ז”ל (08/12/1927 – 12/04/2013) ( יד כסלו תרפ”ח – ב אייר תשע”ג )
אברי יערי לבית ארנטל נולד בדצמבר 1927 בבודפשט הונגריה. הוריו פרנץ ואילזה הביאו אותו לעולם בהיותם אנשים מבוגרים, מבוססים כלכלית ומעורים בחיי החברה בעירם. האם אילזה , בת יחידה להורים עמידים נולדה לקויית שמיעה קשה, הוריה העמידים דאגו למורה פרטי שלימד אותה קריאה, כתיבה ואף דיבור והיא רכשה השכלה גבוהה, האב פרנץ נחבל בראשו בהיותו בן 3 ואיבד את יכולת הדיבור והשמיעה, מגבלות אלה לא עמדו בפני הזוג הצעיר שחי חיי קהילה תוססים . במלחמת העולם השנייה בשנת 1942 נולדה ילדתם שרה, אתה נדדו והסתתרו יחד עם יהודים רבים מעירם. אברי הנער שהשלים 9 שנות השכלה בזכות אמו, הצטרף ביוזמתו לתנועת נוער של צופים צעירים אתה בעזרת זיוף תעודות ורישיונות היה מסייע לפליטים מפולין וסלובקיה. הוא העיד על עצמו שבעצמו הסתובב בבירה עם תעודות מזויפות, למד בעל-פה תפילות קתוליות, אותן זכר עד יומו האחרון וגם, בחוש ההומור שאפיין אותו סיפר, שלמד לקלל במשך חמש דקות בלי לחזור פעמיים על אותה קללה. קבוצת הנוער אליה השתייך רוכזה במחנה ריכוז, אך בזכות פעולתו המבורכת של ישראל קסטנר, היא הועלתה ביוני 1944 על רכבת ההצלה ונוסעיה הגיעו לשוויץ , משם בשנת 1945 לארץ ישראל ואברי תמיד אמר שבזכות ‘השומר-הצעיר’ , נשאר בחיים. הקבוצה נקלטה כגרעין הכשרה בקבוץ אילון, שהתה בו שנתיים ועלתה לרוחמה כגרעין השלמה בשנת 1947. אברי שרת שנתיים בהגנה, ובה בעת עבד ברוחמה במכוורת הקטנה, אחר כך עבד במטעים כרסס ועד צאתו לפנסיה, עבד במחלקת הפלסטיקה של המברשת כאחראי על חומרי הגלם והצבעים ערבובם והכנתם לייצור. הוא מילא תפקידים רבים ומרכזיים בשלל ועדות; בטחון, תרבות, חברים, ופוליטיקה, היה רכז ועדות השתלמות, בריאות, קליטה, ואתר ראשונים, היה עורך הדי רוחמה, שימש כמזכיר יחד עם גרשון רבינוביץ’, עבד במחלקת הסטטיסטיקה של התנועה ובערוב ימיו שימש במשך שנים בוועדת קלפי ויחד עם אלדד העבירו ביושר והגינות את הליך ההצבעות. את ימיו כפנסיונר העביר בארכיון הקבוץ, שם עסק בקפידה ראויה להערצה בסריקת שלל התמונות והצילומים, קטלוגם המסודר ושימור ממוחשב של כלל עברו הצילומי של הקבוץ. כול שנותיו השלים אברי תאב-הדעת את החסר בהשכלה פורמאלית , הוא למד אנגלית, עבר קורס הנהלת חשבונות , השתלם במחשב וסיים ב’אפעל’ את הקורס הדו-שנתי. בשנת 1952 עלו מהונגריה הוריו ואחותו הקטנה שרה ונקלטו בקבוץ, מגבלת השמיעה הייתה קשה להם, והקליטה איטית וכואבת , אך אברי לא וויתר, הוא דאג להוריו ואחותו כול ימיהם, עם לכתה של אחותו שרה לעולמה היו אברי ושרה בית חם לילדיה וסבים גאים לנכדיה. אתשרה אשתו הכיר בנגב והם נישאו בשנת 1957 ונולדו להם ענת ויונה. אברי היה דעתן ועקשן, כאשר החליטו הוא ושרה כי הם חייבים לבקר את משפחתה של שרה בברזיל אך אין להם מימון לנסיעה ,הוא יצא לחצי שנת חופש, זאת על אף התנגדות קשה של הקבוץ , עבד כרסס במטעי קבוץ נאות מרדכי, בעבודת לילה קשה, עם חומרים מסוכנים רחוק מהבית בצפון, הוא אסף את הכסף הדרוש לנסיעה והזוג מימש את הביקור המשפחתי החשוב. היה לו חוש הומור מתוק – חמוץ, לא תמיד קל היה לרדת לסוף דעתו , בעבר היה נוהג לכתוב פיליטונים לחגיגות המשק, ותמיד לקח חלק פעיל בדיוני אספת הקבוץ הישן והמתחדש. במעורבות טוטאלית תמידית, אפשר היה לפגוש אותו ואת שרה בכול פעילות תרבותית, החל ממועדון- הוותיקים של רוחמה דרך הצגות וקונצרטים באולם ב’דורות’, מפגשים במועדון-‘יחדיו’ ועד השתתפות במסע-מטרה ושלל פעילויות נוספות של הקבוץ, תמיד הם היו שם, יחד תמיד, שרה ואברי, משתתפים, נוכחים, אומרים מילה טובה, מעריכים, מאושרים במה שיש. אברי אהב לנסוע לבקר את משפחתו בקבוץ ‘זיקים’, ולחוש שוב במעט תחושת קבוץ שיתופי כמותו הקים בנעוריו. לשרה היקרה, לענת ויונה וכול המשפחה, אנחנו משתתפים באבלכם בהילקח מכם אברי שלכם , חבר קבוץ שורשי ונאמן שלנו.
