ורדי יהודה ז”ל

דף הנצחה לורדי יהודה ז”ל (27/10/1945 – 31/03/1988) ( – יג ניסן תשמ”ח )

יהודה ורדי
יהודהל’ה ורדי נקטף מארץ החיים והוא בן 43 בלבד.
נולד ב- 1945, ויומיים לפני פסח תשמ”ח 1988, ליוונוהו בדרך אין שבים עוד.
אמו גולדה, נפטרה בעודו ילד רך, ואביו צבי ז”ל היה לו אם ואב כאחת. חבריו – בני גילו, אהבוהו בשל טוב ליבו שאין רבים כמותו.
בילדותו, עליז ורגיש ביותר. שובב היה ובעל חוש הומור מפותח ביותר.
“מעין” היה שם קבוצתו, בה גדל ובגר, אפוף אהבה והערכה מצד חבריו בני גילו ואף מצד חברים מבוגרים יותר.
אט, אט, עוד טרם גויס לצבא, התחיל תהליך בחייו ואיש לא הבחין בזרעי התרעלה, אשר רבו וטפחו עד הסוף המר.
יהודהל’ה התרחק מחבריו בני גילו והירבה להיות בחברתם של ילדים צעירים ממנו שאהבוהו ונהנו בחברתו. במרוצת הזמן התרחק אף מהם וסגר עצמו על מנעול ובריח. כל נסיון לדובבו עלו בתוהו. בני גילו – קבוצתו, נזעקו לעזור לו ככל שרק יכלו – לשווא. חשך עליו עולמו ונשא עיניו לעולם אחר, אליו הלך במו רגליו ונפשו בכפו.
לא ידענו – מעידה עליו חברת קבוצתו – שבתוך השובבות הזאת טמון משהו כאוב ועצוב בעוצמה כה רבה, המרמז על סוף כה נורא. כה רבות היו הידיים שהושטו לו מכיוונים שונים ורבים, בדאגה וברצון טוב, אך הוא סירב, כנראה לא יכול היה להיאחז בהן ונשמט מהן מרצונו, או בעל כורחו.
בטרם ידענו על היורה הרותחת בליבו של יהודהל’ה, נראה היה שמסתיר הוא עולם של ייסורים בפנים מחייכות. ביורה הנוראה הזאת לא ניתן לגעת, כאילו היה רומז, אל תעזו, אל תגעו. חבר טוב שידע רק לתת ולא ידע אף פעם לקחת.
ממלחמת ששת הימים חזר יהודהל’ה כקצין בריא בגופו, האמנם גם בנפשו? ייתכן, אבל זה היה יהודהל’ה אחר. רבים מחבריו נפלו ונפשו הרגישה והטובה לא עמדה אל מול ועם הסבל הזה “…לא הייתי מוכן שידרכו לי על היבלות בלחצים כאלה…” כותב הוא אל חברו ביגור – מכתב שנשאר ברשותו ולא נשלח. ובפנקס כיס קטן רשם “…רק שיפסיקו לרחם עלי…” ובמקום אחר כתב כאילו לעצמו: “שמיים קודרים, יש לי הרבה בעיות והתשובות חלקיות”.
על יהודהל’ה הטוב והתמים יעידו אולי יותר מכל השורות הבאות, אותן השאיר בטרם עזבנו : “בתקווה שאוכל לעזור לזולת אני תורם לאחר מותי כל אבר מגופי שהזולת יוכל להיעזר בו ולהציל את חייו” וחתם :
יהודה ורדי תעודת זהות מספר 8896639.