דף הנצחה לאנטוניר קריגל הנדה ז”ל (11/07/1916 – 27/02/1998) ( י תמוז תרע”ו – ד תשנ”ח )
הינדה קריגל אנטוניר
הינדה נולדה בעיר קישינייב. הוריה יצחק ומלכה, קיימו בית במצב כלכלי טוב. חמישה ילדים היו בבית משפחת קריגל, הינדה הייתה המפונקת מכולם, קיבלה כל מה שביקשה וכאשר רצתה ללמוד טכנאות שיניים, קיבלה את הסכמת ההורים.
תנועת השומר הצעיר פרצה אל חייה בסערה והיא נטשה את לימודיה והתמסרה לגיוס חברות חדשות לקן, לקראת יציאה למושבות הכשרה. ההורים התנגדו נחרצות לפעילותה זאת והינדה ארגנה שביתת רעב בביתה עד שהוריה נכנעו. בשנת 1938 עלתה לארץ ישראל. תיאור מעמד הפרידה ממשפחתה בתחנת הרכבת נחרט בזיכרונה, כאשר הרכבת זזה מהתחנה ואמה רצה אל הרציף בבוץ ובשלג, משקפיה נשמטים ארצה והיא מגששת דרכה בעוד הרכבת מתרחקת ודמות אמה קטנה והולכת נעלמת כנקודה קטנה באופק. תמונה זו והסבל הרב שגרמה להוריה מלווים את הינדה גם בהיותה אם בעצמה, והם מהווים מוטו בהבנתה את בני הקיבוץ שפועלים לא אחת נגד דעת ההורים וגורמים להם סבל.
בקיבוץ משלמת הינדה בתחום בחינוך ומתמידה במשך שנים ארוכות כמטפלת. שלוש בנותיה נולדות: דליה, כרמלה ומאירה, אבל עבודת המטפלת תובענית מאוד, ושעות ארוכות היא מטפלת בילדי אחרים ולא בבנותיה. יש לה תחושה קשה שהיא מזניחה את בנותיה ובעיקר קשות לה שעות הערב, בהן נשארות הבנות עם אבא והיא משכיבה ילדים אחרים.
אחרי שנים ארוכות בחינוך, עוברת הינדה לעבודה במטבח. בחדרון קטן, מרוחק מהמטבח המרכזי וחסר כל מכשירים ואמצעים, היא מכינה במשך 7 שנים את ארוחת הבוקר והערב של ההגשה העצמית. במאמר קצר שהתפרסם ב”הדי רוחמה” בסיום עבודתה בהגשה עצמית, היא כתבה: “מה שהניע אותי להתמיד בה, היה הרצון להנעים ככל האפשר, למרות התנאים הקשים, את הגשת הארוחות האלה. הייתה לי הרגשה שהחברים יודעים להעריך זאת.” והינדה צדקה, החברים העריכו את עבודה וכאשר עברה לבישול המזון הדיאטטי עבור החברים הזקוקים לו, היה ברור לה שרק על כתפיה מוטלת העבודה וביום בו תחדל, יחדל אף סוג זה של הבישול, והיא שוב צדקה, ולכן משכה ונמשכה והאריכה ככל שיכלה את ימיה בפינת הבישול הקטנה שלה ורק מחלת הסרטן הקשה ניתקה אותה מן המטבח והבישול.
אישה קטנת קומה הייתה הינדה, אמא ברמ”ח איבריה. בחינוך ובבישול בהם עסקה כל ימיה, בוועדות בהן הייתה חברה, ובעיקר בוועדת קשישים האו לידי ביטוי הרצון שלה, ובעצם הטבע שלה, לתת, לטפל ולתמוך. תמיד הקפידה על לבוש מסודר ואסטטי, על שיער מטופח, לפעמים אף משכה לחייה בסומק קל, חשוב היה לה לשמור על צלם האישה שאתו.
אך כאשר הלך זליג, בעלה לעולמו, כמו נשמט תחת רגליה הבסיס לעצם קיומה, הטיפול המסור, הדאג לבית, לבגדים, לאפיה, שוב לא היה להם בשביל מה להמשיך, והיא שקעה אל עולם מרוחק עד שדעכה. אבל אנחנו נזכור את הינדה הפעלתנית, המטפלת, והמבשלת, האמא והסבתא הדאגנית.
