דף הנצחה לאיתן אסתר ז”ל (11/03/1928 – 07/06/2012) ( יא אדר תרפ”ח – יז סיון תשע”ב )
אסתר איתן הלכה היום לעולמה והיא בת 84 שנים. אסתר נולדה בכפר מיטלזין בחבל בווריה שבגרמניה למשה וברכה כהן ב-5 במרץ 1928 היו לה עוד שלושה אחים והמשפחה הייתה חלק מקהילה קטנה וחרדית בכפר הנידח. כשהייתה בת 10 , אחרי ליל הבדולח, נאלצה המשפחה לברוח מביתה, מצאה מחסה בפרנקפורט אצל קרובי משפחה של האב, אך המצב הקשה אילץ את ההורים להעביר את אסתר ואת אחיה יוסף, המבוגר ממנה בשלוש שנים, לבית היתומים המקומי. ההורים ניספו במחנות ההשמדה, שני אחיה הגדולים היגרו לארצות הברית עוד טרם המלחמה. אחד מהם התגייס לצבא ועם גדודו הגיע לאירופה ואף הצליח לבקר את אחותו בשוויץ. ילדי בית היתומים הועברו לבזל בשוויץ, שם המשיכו ללמוד מעט ואסתר אף השתלמה בתפירת עילית. בשנת 1945 , במסגרת עלית הנוער, הועלתה הקבוצה לישראל, תחילה היא הגיעה לקבוץ בית-אלפא אך אסתר עברה במהרה לקבוץ אילון שם נמצאו חבריה משוויץ. אחרי שנתיים, יחד עם גרעין אילון, הגיעה לרוחמה , כאן הכירה את שמואל ארנפלד, לימים איתן, שהיה אף הוא נער פליט – שואה מקבוצת קסטנר בברגן בלזן, הם נישאו ונולדו להם אלי ומיכה. ברוחמה עבדה אסתר כמטפלת, וככובסת, כאשר נפתחה המכבסה האזורית בשער הנגב היא החלה לעבוד בה. הידע שלה והאהבה של לתחום, יחד עם דאגה לבנים החיילים של רוחמה, הביא אותה להיות אחראית במשך שנים רבות על תחום מיוחד במינו בשותפות ובערבות ההדדית שנקרא: “כביסת חיילים”. במסירות ואהבה דאגה שכול חייל יקבל את מדיו במוצאי שבת נקיים ומגוהצים וחשה בכך סיפוק רב. שנים ארוכות עבדה וניהלה את המחלקה לייצור מכחולים ומברשות צבע, של מפעל המברשת. היו לה כמו שנוהגים להגיד: “ידי זהב” , היא עסקה יחד עם מלכה אדיב , בסריגת סוודרים, אפודות וכובעי צמר לילדי רוחמה, ועיצבה, במיומנות ושקדנות רבה , כמעט עד סוף ימיה, עבודות אפליקציה צבעוניות ומדויקות. בשנת 1968 יצאה עם שמואל והבנים לשליחות ‘השומר הצעיר’ בווינה אוסטריה, שם ניהלה את משק הבית אך גם הייתה במלוא מובן המילה עזר כנד בעלה השליח, והתקופה הזאת מילאה אותה אושר רב והיוותה פיצוי קטן על שנות הסבל שעברה. אלי, בנה הבכור, נולד עם מחלה קשה מאוד שליוותה אותו מרבית חייו ואסתר בדאגה אין- סופית תמכה בו ולא חסכה מאמצים להקל עליו. ברוחמה שימשה אך במעט תפקידים וועדות, אך כושר האבחנה שלה, נוכחותה הנעימה והשקט שהקרינה על סביבותיה הביאו אותה להיות חברת קבוץ מעורבת, שורשית ונאמנה. כששמואל בעלה חלה והיה זקוק לסעד, היא עשתה זאת במשך חמש שנים קשות של תמיכה. מאז עברו כ-13 שנים בהן יחד עם הנסיגה הגופנית, השתלטה אף עליה המחלה הקשה ואז , מתוך הזיכרון ההולך ונעלם שבו והופיעו אליה דמויות מן העבר והן כמו ביקרו אותה לעת קיצה, כשהיא חווה את ביקוריהם בחיות רבה. אסתר הלכה לעולמה כאשר את ימיה האחרונים מלווים בנה וחבריה הקרובים מגרעין אילון שהמשיכו לבקרה ולתמוך בה באהבה ומסירות רבה. למיכה ואלי לחברי אילון ולכול המשפחה אנו שותפים לאבלכם הגדול.
