פרידה הררי

לזכרה של פרידה הררי 1929-2023
פרידה גיטה, נולדה לאימא יפה שיינדל ולאביה ברוך פלדהנדלר בינואר 1929 בעיר זמושץ, עיר בפרובינציית לובלין של פולין. יפה האם עבדה כתופרת ואביה נהרג עוד בהיותה ילדה קטנה.
פרידה הייתה ילדה יחידה לאימה והספיקה לסיים רק בית ספר יסודי כאשר הגיעו הגרמנים אל העיר .
האם יפה יחד עם ילדתה ויהודים רבים גורשו לסיביר שם שהו במחנה מגורשים עד תום המלחמה.
עם שובן לפולין, חברה פרידה אל קבוצת צעירים חניכי “השומר הצעיר”, ששהתה בהכשרה בעיר שטטין, שעל חוף הים הבלטי.
בשנת 1947 יצאה הקבוצה למסע עליה בלתי לגאלית לישראל אך דרכם נחסמה והם נשלחו חזרה, אל מחנה עקורים שנבנה ליד ברגן בלזן.
הקבוצה שבחרה לעצמה את השם: “במאבק” , הייתה קבוצה מגובשת וערכית שהמשיכה בהכנות לעלייה.
אחרי שנה, באוגוסט 1948 על האונייה ‘טטי’, עלתה פרידה לישראל יחד עם בחיר ליבה סלק ברגר הררי, לו נישאה במחנה העקורים.
הקבוצה נקלטה בקיבוץ “עין שמר” ממנו, אחרי 5 חודשים נשלחו חבריה אל הנגב לעזרת קיבוץ רוחמה הצעיר טרם מלחמת השחרור.
בעת מלחמת השחרור, לקח סלק חלק פעיל בהגנת רוחמה והאזור, ופרידה נסעה עם הילדים והאמהות לפינוי בתל אביב.
לזוג הצעיר נולדו ברכה, משה ודגנית .
פרידה עברה הכשרה קצרה לטיפול בילדים, עבדה כמטפלת בחברת הילדים, אחר כך נבחרה לנהל את מחסן הבגדים המשותף “הקומונה” .
אימה של פרידה יפה, נישאה בשנית ליוסף אפשטיין שהיה לוחם בצבא הרוסי, נלחם בקרבות סטלינגרד וקיבל אות ציון לשבח על לחימתו.
יוסף החזיר את האות בשגרירות הרוסית בתל אביב במחאה על היחס הרוסי למדינת ישראל בעת מלחמת “ששת הימים”.
הזוג אפשטיין הגיע לרוחמה, נקלט כאן יפה וסיים פה את חייו.
את כול שנות עבודתה הארוכות וגם את תחביביה, היא השקיעה והעבירה בתחום התפירה, הבד, הצמר והמחט.
שם לצד שאר העוסקות במלאכה, סיפקו החברות את כול צרכי המקום; ממצעים ומגבות ועד לבנים, בגדי תינוקות ובגדי עבודה.
בתנאי עבודה קשים, בחדרים צפופים ולא ממוזגים הן עבדו ללא לאות,
ומצאו סיפוק רב בעבודתן בראותן כיצד תוצרי מלאכתן נלבשת בחוצות רוחמה.
בשנים האחרונות, תמך בה סלק בעלה בביתם,
ובתה ברכה במסירות רבה התמידה להיות לצידה ולהנעים את ימיה, עד אשר תשו כוחותיה והיא נאספה שבעת- ימים אל אבותיה.
אל רקמת החיים של רוחמה מוסיפים החברים כול אחד את החוט המיוחד שלו,
החוט של פרידה; רך, צבעוני וחייכני , שזור פה לעד.
לברכה, משה ודגנית וכל המשפחה אנחנו שותפים באבלכם, יהי זכרה ברוך.