שיפר אלי ז”ל

דף הנצחה לשיפר אלי ז”ל (05/06/1928 – 27/11/2002) ( יז סיון תרפ”ח – כב כסלו תשס”ג )

אלי שיפר
אלי נולד בעיירה יוזפוב בפולין, אביו שלמה אליעזר, עסק בסחר בהמות ואמו חיה היתה מטפחת את ביתם היהודי המסורתי. כשהחלו הפרעות ביהודים, היגרו ההורים עם אלי הצעיר ושלושת אחיו הגדולים לבלגיה, שם נולדו להם עוד שתי בנות.
כל ילדי משפחת שיפר הצטרפו לתנועת השומר הצעיר, ובמתחם ביתם היו מתקיימים המפגשים התנועתיים.
ב- 1940 נכבשה בלגיה בידי הגרמנים, ההכבדות על היהודים גברו, אמא חיה נפטרה אחרי ניתוח קשה ובני המשפחה הוכרחו, איש בדרכו, לשרוד את תקופת המלחמה הקשה והאכזרית. אלי ואביו הסתתרו בבריסל בעליית גג של ידיד גוי. אלי שהיה נער בן 15, היה איש הקשר בין אחיותיו שהסתתרו בכפר, לבני המשפחה שהסתתרו במקומות שונים. בחלוף הזמן נוצר קשר עם שליח העלייה מארץ ישראל והתארגנו קבוצות בריחה מבלגיה לשוויץ. תפקידו של אלי היה להעביר אל הרכבות את התעודות המזויפות והכסף הצרפתי. הוא עצמו יצא בקבוצה האחרונה ואת הגבול לשוויץ הבריח באחד מלילות דצמבר הקפואים. לרוע מזלו, נתפסה הקבוצה הקטנה והוחזרה לגרמנים, אך “כוח עליון” סייע בידה והרכב בו נסעה ביצע תאונה קשה וכך נשארו בשוויץ. אחרי תלאות רבות עבר אלי לבית עליית הנוער ועם סיום המלחמה עזבו הנערים את שוויץ, דרך צרפת וספרד, באנייה הלגאלית הראשונה לפלשתינה, אל מחנה עתלית. מן המחנה הועברו הנערים אל קיבוץ אילון בו התגבש במשך שנתיים הגרעין שעלה לרוחמה. באילון עבד אלי ב”עשת” וכבר שם זיהו את תבונת כפיו.
יומיים אחרי הכרזת המדינה באומות המאוחדות (באו”ם), ביום חורף גשום, על גבי עגלות רתומות לטרקטור שרשראות, הגיעו חברי הגרעין לרוחמה, היישר למאורעות מלחמת השחרור. אלי הצעיר והנמרץ אייש את עמדת הבזה והביא גאווה עצומה לקיבוץ כולו כאשר הצליח להפיל בשדות המשק מטוס מצרי שהפציץ את רוחמה.
במסגרת הגרעין, נפגשו אלי ועודת ועם תום המלחמה וסיום השירות הצבאי, הם נישאו ונולדו להם עופר, נתי וחיה.
אלי היה חבר גרעין מרכזי וחבר קיבוץ אידיאליסט ומרדן שאינו מתפשר, היו שאמרו “איש קשה”, אך הוא היה קשה עם אחרים באותה מידה שהיה קשה עם עצמו. לא עברו שנתיים והוא נבחר למזכירות הקיבוץ והיה בה מעורב ופעיל. שימש כציר מטעם הקיבוץ בוועידות המפלגה והתנועה והיה מוסר דיווחים ענייניים בשיחות. היה שותף בוועדות שונות, כיהן כיושב ראש שיחת הקיבוץ, היה רכז קניות ועבד כאיש אחזקה במפעל. כאשר נבנה חדר-האוכל החדש וגובש צוות מיוחד לתפעול בית הקיבוץ, נבחר אלי לשמש כאחראי לתחזוקת הבית המפואר.
שנים רבות עבד במסגרייה וכשרונו ויצירתיות כפיו סייעה רבות בבניית מכונות ומכשירים לשדה. אלי אהב תרבות, התעניין והבין בפוליטיקה וחיבה מיוחדת היתה לו לספורט, חיבה שהייתה בסיס לקשר חם ומיוחד עם הנכדים.
היה בו חספוס חיצוני, אך חום פנימי רב ורצון כן לעזור לזקוקים לו, ולא היתה זקוקה לכך יותר מעודת שלו, בימים הארוכים בהם היתה רתוקה בגבס למיטתה. באותם הימים, בנה עבורה מתקנים לסייע לה בתנועה, רחץ אותה וטיפל בכל אשר אישה נזקקת לו, במסירות ובחום שאין לו שיעור.
בשנים האחרונות, אחרי אירוע בריאותי קשה, נוספו לאלי אכזבות שהכאיבו לו יותר מכל. אלי האידיאליסט, שרה בקיבוץ דרך חיים נבחרת, כאב עד אין קץ את אובדנה, ופירוק השותפות ואובדן החזון גרמו לו סבל רב.
בביתם של אלי ועודת ניבטים בכל, מעשי ידיו לתפארת. האיש שכל ימיו עבד, לא הפסיק עד יומו האחרון, עת נלקח לבית החולים ממנו לא שב.
לעודת, לעופר, נתי, חיה והמשפחות תנחומים. יהי זכרו ברוך.