שטרקמן עודד ז”ל

דף הנצחה לשטרקמן עודד ז”ל (30/06/1938 – 24/11/1995) ( א תמוז תרצ”ח – א כסלו תשנ”ו )

עודד-עודי שטרקמן
עודד-עודי נולד לחנקה ומאיר בקיץ 1938.
הוריו, חברי קיבוץ עמל, שמושבו בחולות קריית-חיים ועודי הוא הבן השני של הקיבוץ.
החינוך, באותם ימים, היה קשוח, שעות המפגש בין הורים לילדיהם קצרות וקצובות, אך חנקה מצליחה להעביר אותן כשעות איכות. היא מעניקה לבנה בכורה, בסבלנות את התשובות לשאלותיו הרבות, ומספקת את סקרנותו הטבעית ואת רצונו לחקור, ללמוד ולדעת דברים לעומקם.
אמנון וזה ועודי שטרקמן, שני בכורי רוחמה, עוברים שנות ילדות לא קלות, כאשר באין מסגרת חינוכית בקיבוץ, הם נאלצים לנדוד עד נגבה הרחוקה ולהתראות עם ההורים לעיתים רחוקות.
עודי היה ילד מופנם, אך גדל לנער רהוט דיבור, מתעניין ומעמיק, כאשר נבחר להיות מדריך לקבוצה שומרית, הוא היה לחניכיו כגורו, והם היו שותים משנתו בצמא, הערכה ואהבה. את הצבא התחיל בקורס טייס, עזב אותו בלחץ הקיבוץ והמשיך בחיל התותחנים. סיים קורס קצינים ושירת עם חבורת קצינים מגובשת שהעריכה את היושר והנאמנות שלו, אך בעיקר נהנתה מחוש ההומור המיוחד והחכם שלו. בצבא ובמלחמה, התגלה עודי המפוכח, הפיקח, בעל היכולת הבלתי רגילה לנתח ולהעריך מצבים וכל זה משולב בצניעות. מפקדיו ופיקודיו ידעו להעריך תכונותיו ונמשכו אליו באותם חניכי תנועת הנוער.
בתום השירות הצבאי, יוצא עודי ללמוד הוראה ב”אורנים”. אהבת הטבע והארץ מכוונים אותו לתחום זה. הוא מכיר את פרחי הבר בשמותיהם ועם חיבתו המיוחדת לצילום, נוצר אוסף מרהיב ונדיר של שקופיות על פרחי ארץ ישראל.
את רזיה פוגש עודי בסמינר, הם נישאים ונולדים להם 4 ילדים.
עודי משמש כמורה זמן קצר. הוא מעדיף את עבודת האדמה, אוהב ונמשך אל האדמה ואל ריחה. ברוחמה ממלא עודי תפקידים רבים. שנים ארוכות כרכז שלחין. היכולות של עודי, כושר החשיבה והארגון שלו, קורצים לארגונים שונים והוא נקרא לשומר הצעיר לארגן את השומריה, אחר כך לשמש כגיזבר הקיבוץ ורכז וועדות כלכליות וועדת השתלמות ובשנים האחרונות לחייו משמש כגיזבר המפעלים האזוריים וכחבר בארגון מגדלי הירקות.
כשעודי עובד במפעל המברשת, או בשלחין, הוא תורם תמיד את כושר החשיבה החריף והאבחון הנכון. יש לו עין חדה וחוש אסטטי והצירוף הזה ממלא את אלבום התמונות המשפחתי, בשפע צילומים איכותיים.
עם ילדיו הוא יצר קשר חם ומבין והם מצאו בו משענת ומקור סמכות ונחמה.
עודי אוהב לטייל בארץ, הכיר אותה, הבין אותה וצילם אותה. הטיול לפטרה שבירדן יחד עם חבורת ידידיו היה המשך טבעי לאהבתו זו.
שום דבר לא ניבא את הרע מכל, והטיול שהחל בצחוקים וחיוכים, נקטע בחטף כאשר על שביליה של עיר הנבטים פסק לפתע ליבו לפעום.
עודי הובא לקבורה בחורף 1995, בן 57. חברים וידידים רבים הלכו אחרי ארונו, ממאנים לקבל את הסתלקותו הפתאומית מחייהם.