דף הנצחה לשטרקמן חנקה ז”ל (01/08/1915 – 08/08/2009) ( כא אב תרע”ה – יח אב תשס”ט )
אור ליום שבת נפטרה בחדרי החולים ברוחמה חנקה שטרקמן, והיא בת 94 שנים. חנה נולדה בעיר ולוצלאבק שבפולין לפישל ומרים צוקר. ההורים היו עצמאיים וברשותם היה מפעל לרשתות ברזל. ביתה היה בית מסורתי בו הקפידו על כשרות ושבת. במשפחת צוקר היו חמישה ילדים, שתי בנות ושלושה בנים. חנקה למדה בית ספר יסודי פולני ומספר שנים בודדות בגימנסיה. בנעוריה הייתה בתנועת המכבי שם שימשה מזכירה, אחר-כך הצטרפה אל חבריה בתנועת השומר הצעיר איתם יצאה להכשרה בת שנתיים בצ’נסטוכובה. שם, נקשרה נפשה בנפשו של צעיר גבוה ונמרץ בשם מאיר שטרקמן, השניים הקימו משפחה, עוד בהכשרה, ועת הגיעה שעתם לעלות ארצה , כבר הייתה כרסה של חנקה בין שיניה. כך, בעליה לגאלית, על סיפון האוניה ‘פולניה’ שיצאה מנמל קונסטנסה שברומניה יצא הזוג הצעיר אל מימוש החזון הציוני. האוניה עגנה בחיפה אחרי חמישה ימים סוערים בים והביאה אותם אל קבוצת חברי ‘העמל’ שבקרית חיים. בקריה נולד, אחרי מספר חודשים, בנם הבכור, וועדת השמות של הקיבוץ נתנה לו את השם עודד, בתקווה לעודד את החברים שחיו בתנאים לא פשוטים. גם הכללים ותנאי גידול התינוקות היו קשים ונוקשים, שעות המפגש בין האמהות המניקות לילדיהן היו קצרות וקצובות והפעוטים התגוררו בבתי- ילדים של הקיבוץ השכן, אך חנקה הצליחה להעביר את השעות הללו כשעות איכות, היא העניקה בסבלנות את התשובות לבנה בכורה הסקרן ומצאה תמיד זמן לשאלותיו הרבות, כמו גם סיפוק תאבונו לידע ואהבתו לסיפורים, אך הקושי לא תם עם התבגרות הילדים ברוחמה , כי בהעדר מסגרת חינוכית מתאימה הם נשלחו אל נגבה הרחוקה והמרחק הפיזי כאב לה אפילו יותר. חנקה עברה קורס מטפלות קצר, כפי שהיה נהוג באותם ימים, ושימשה כמטפלת פעוטים, אחר כך עברה הכשרה קצרה נוספת בבישול לילדים ועבדה מספר שנים כטבחית במטבח הילדים, היא שימשה במספר ועדות ואף עבדה בבית החרושת, אך את מירב שנותיה העבירה בענף הבגדים, כאחראית על מחסן הבגדים של הילדים ושל החברים, כתופרת, ושנים רבות סורגת סוודרים לכלל האוכלוסייה, את התחום הזה אהבה במיוחד וצירופי הצבעים המיוחדים שהציעה ללקוחותיה היו לה מקור גאווה. לחנקה ומאיר נולדה בת והם קראו לה על שם אמו של מאיר רבקה. בני הזוג שטרקמן הקימו בית חם לילדיהם ונכדיהם, מאיר שחלה במחלה קשה נפטר לפני שנים וחנקה המשיכה לבדה, לקיים את ביתה ולארח את ילדיה ונכדיה, אך כאשר נפטר בנה בכורה עודי במפתיע היא התכווצה אל תוך אבלה, מיעטה להזיל דמעות והתכנסה מאחורי זגוגיות המשקפיים הכהות כמו מבקשת שיניחו לה להיות לבד עם האובדן. שנים התמודדה בגבורה עם הזיקנה והגיל, עד לרגע בו הלבד כבר היה קשה מנשוא ואז עברה לחדרי החולים, מנסה לשמור גם שם על חזות מטופחת והתעניינות במתרחש. חנקה הייתה, ככול חבריה הותיקים, אחת מן האבנים שעומדות בשקט בבסיס הקמתה של רוחמה, בענווה תרמה את כוחה להגשמת החלום הציוני איתו יצאה לפני 71 שנים מפולין, נוחי אישה בשלום על משכבך. לרבקה רזיה ובני המשפחה השתתפותנו באבלכם.
