דף הנצחה לשטינברג ליובה ז”ל (15/12/1917 – 26/03/2013) ( ל כסלו תרע”ח – טו ניסן תשע”ג )
היום אנחנו מלווים למנוחת עולם את חברתנו ליובה רויטמן שטינברג. את שש השנים האחרונות של חייה עברה ליובה לצד בנותיה ברכה ואילנה בקבוץ ניר-דוד, היא עברה לשם כאשר בריאותה נפגעה וראייתה הידרדרה והיא עשתה את המעבר בתוך התלבטות קשה וארוכה, כי ליובה הייתה קשורה מאוד לרוחמה, למקום ולחבריו. הוריה של ליובה, שרה ומשה רויטמן התגוררו באזור טלנשטי שבמרכז בסרביה, היה זה אזור בו התרכזה התיישבות חקלאית יהודית, ואביה היה בעל משק ונוטריון באחד הכפרים. במלחמת העולם הראשונה עזבה המשפחה את הכפר עם חמשת ילדיה ועברה לקישניב שם ב-15.12.1917 נולדה בת הזקונים ליובה. האב היה לסוחר תבואה ויערות, האם טיפחה בית יהודי כשר מסורתי, ודאגה להשכלת ילדיה, אך השפל של אחרי המלחמה שבר את מטה לחמם והאב פתח אכסניה ליהודי הסביבה שהיו מביאים את מרכולתם, בעוד האם נתנה מחסה לפליטים יהודים. שניים מאחיה של ליובה היגרו לארצות הברית ואמריקה הדרומית, אחות אחת עברה לרוסיה, וליובה הצעירה הצטרפה לתנועת ‘השומר הצעיר’, הדריכה בה ואף שימשה בהנהגה הראשית של הקן. ליובה הייתה 4 חודשים בהכשרה, ועלתה עם גרעין ‘למרחב’ שהצטרף אל ‘העמל’ ששהה בקרית חיים. הוריה שנשארו מאחור, נמלטו לרוסיה וטשקנט, ושרדו את המלחמה בעזרת אחיה ואחותה, לימים הגיעה גם אימה של ליובה לרוחמה . את חברה לחיים , חיים שטינברג פגשה ליובה ב’למרחב’, הם נישאו בחיפה ובקריית חיים נולדה להם בכורתם אילנה, ברוחמה נולדו אלישע וברכה. היא עבדה מעט בלול, שימשה כמחסנאית בגדים, אך עיקר שנותיה הייתה מטפלת , טיפלה בילדי גן וילדי בית ספר, וכאשר התקיים ברוחמה בית הספר התיכון, המוסד החינוכי, הייתה מטפלת נעורים. בשנת 1956 עלו מברית המועצות שני אחייניה היתומים של ליובה, ביתה וליבה נפתחו אז לפניהם ויחד עם חיים הם נתנו למאיר וזיוה את החום והתמיכה שבית הורים נותן. ליובה הייתה אישה שקטה ונעימה, אך לא נחבאת אל הכלים, כאשר היה דבר מה על ליבה, היא מצאה את הדרך להביע אותו בנועם אך גם בתקיפות. לא אשת המילה הכתובה הייתה ובכול זאת בעת ההכנות לחגיגת ה-45 לרוחמה. כאשר הוחלט להקציב 25 אלף שקלים לחגיגות, היא כתבה מאמר קצר בעלון הקבוץ שעיקר דברו: “המצב של רוחמה קשה, אין לנו כסף , לכן אין זה נכון להשקיע במסיבת ראווה, ראוי להשקיע את הכסף במשהו מוחשי לטובת החברים”. ליובה שימשה במספר ועדות ותפקידים, בראשית ימי רוחמה ריכזה את ועדת הדירות, סדרנית עבודה, יצאה כנציגת רוחמה לוועידת התנועה, ובעיקר אהבה עד מאוד את תפקידה כמטפלת במוסד, היא הייתה שותפה לשיחות הקבוצה, לברורים לסמלי הבוגרים, ודעתה נשמעה ונחשבה . היא דאגה לניקיון בית הנעורים, דאגה לניקיון הנערים והייתה לה אמירה: “מה שלא עושה הסבון – עושה המגבת” . קבוץ רוחמה הוא סך כול חבריו, כול אחד ואחד מהם נתן את חייו להקמת המקום, השקיע זמנו ונשמתו כחלק מהמארג החברתי, וגם ליובה היא אחד מחוטי השתי עליהם נארגת עד היום קהילת רוחמה לדורותיה. לאלישע ברכה , אילנה וכול המשפחה הרחבה, כולנו שותפים לעצב הגדול שלכם, אמכם שבה היום אל רוחמה למנוחת עולם.
