שטינברג חיים ז”ל

דף הנצחה לשטינברג חיים ז”ל (16/04/1916 – 19/03/2001) ( יג ניסן תרע”ו – כד אדר תשס”א )

חיים שטיינברג
חיים נולד בעיר שבח- אקרמן ברומניה. להוריו אלישע ורייזה, היו עוד בן בוגר שלמה ובת קטנה קטיה.
ההורים עסקו בקצבות ובמסחר זעיר וקיימו בית דל, בו המסורת התערבבה עם החילוניות. חיים גמר את 7 שנות בית הספר הראשוניות, והמשיך את לימודיו בבית ספר מקצועי במגמת נגרות.
בן 14 הצטרף לתנועת השומר הצעיר, לגרעין “למרחב”, היה חבר בהנהגת הקן באקרמן, אז הצטרף ל”החלוץ” והחל להכין עצמו במשך שלוש שנים בהכשרה לקראת העלייה ארצה.
מיד עם הגיעו לחיפה, הצטרף לחבריו בגרעין “עמל” שבקריית חיים ומרגע זה, במרץ 1938, עד למותו, חי חיי קיבוץ עשירים, פעילים ועתירי תרומה לחברה.
הוריו ואחותו נספו בזמן המלחמה ואחיו הבכור המשיך חייו בברית המועצות.
בקיבוץ עמל, נישא חיים לליובה ונולדו להם אילנה, אלישע וברכה.
חיים היה איש עשייה ומעורבות. לפני קום המדינה היה חבר ב”הגנה”, השתתף בבניית גדר הצפון ולקח חלק במשימות “רכש” רבות.
למעשה לא קיימת ולו שנה אחת בחייו ברוחמה, שבה לא שימש בתפקיד כלשהו, והרשימה ארוכה ומגוונת : סדרן-עבודה ורכז ועדת עבודה, חינוך, חברים ביטחון ובטיחות, חבר מזכירות ב- 4 קדנציות שונות, בא כוח מפעל “המברשת” מספר שנים ובשנים האחרונות רכז וחבר בוועדת הקשישים.
חיים היה בחור גבוה ויפה, היתה בהופעתו סמכותיות והוא ידע לחבר תכונה זאת אל כל המטלות שנטל על עצמו.
ביתם של חיים וליובה היה פתוח בשנים בהן חברות נוער ללא הורים חיפשו בית, ביתם נפתח ולעולם לא נסגר עוד, לקראת מאיר וזיוה, אחייניה היתומים של ליובה, שמשנת 1957 מצאו בו את החום, האהבה והתמיכה, שרק משפחה יכולה לתת.
כל השנים עבד חיים בנגריית הבית, או בהמברשת. היו לו ידיים עמלניות שהקפידו על מוצר או אריזה באיכות מושלמת, ובמחסן הסחורות של המפעל שלט ביד רמה וניהל אותו ללא מחשב, בסדר מופתי.
בשנים האחרונות, כאשר תקפה אותו לראשונה מחלת הסרטן, הוא נלחם בה באומץ ולמרות הטיפולים הקשים והכואבים, שב לעבודתו וניסה להמשיך באורח חיים שיגרתי.
חיים ידע לקיים יחסי עבודה של שיתוף וכבוד לכל מי שעבד איתו ויעידו על כך הנאמנות והאהבה שהרעיפו עליו אלה שעבדו איתו, עד יומו האחרון.
לבני המשפחה אבד בעל, אבא וסבא חם ואוהב.
לחבריו בקיבוץ רוחמה אבד חבר, שותף אמת לדרך ארוכה.