שושנה הררי ז”ל

שושנה הררי ז”ל
היום, אל מול הגבעות המוריקות של רוחמה, אנחנו מלווים בדרכה האחרונה את חברתנו שושנה הררי.
שושנה , סוניה, נולדה למשפחת בוריס, לאבא אברהם ולאמא ביילה – ברטה בפברואר 1927.
ההורים היו אנשי עסקים.
היא נולדה בבירת גרמניה, ברלין, בה הייתה המשפחה חלק מקהילה יהודית גדולה ופעילה ושושנה הנערה הצטרפה אל תנועת הנוער ‘גורדוניה’.
למשפחת בוריס היו עוד שני בנים שמואל ומרטין אשר נספו יחד עם ההורים בשואה.
בימים בהם עלה היטלר לשלטון, והאנטישמיות הרימה ראש, הוצע למשפחות לשלוח את ילדיהן הבוגרים אל מקום מבטחים.
בגיל 14 בלבד, בלב כבד נפרדה שושנה מאימא ויצאה עם קבוצת ילדים אל מסע נדודים שנמשך מעל ארבע שנים .
באיטליה היא שהתה במסגרת קבוצת ילדי “וילה אמה”, הקבוצה שהצטרפה אל ארגון עליית הנוער,
נדדה בשנות המלחמה אל אוסטריה, סלובניה, יוגוסלביה, איטליה, שוויץ, וספרד, עד אשר עלתה בשנת 1945 באונייה לישראל, ושהתה במחנה העולים בעתלית.
הקבוצה התארגנה כחברת נוער וגרעין הגשמה בקיבוץ ‘אילון’ ומשם הדרימה והגיעה כהשלמה אל קיבוץ ‘רוחמה’ שזה לא מכבר עלה על הקרקע.
בכול שנות הנדודים כתבה שושנה יומן.
יומן מרגש, כנה ואינטימי, המלווה באותנטיות את הקשיים הרבים וחוויות הנעורים.
במבצע משפחתי מעורר השתאות, של בנותייה ובנה, תורגם היומן לעברית ואנגלית
ובעת האחרונה אף זכה לתרגום לאיטלקית וסלובנית וכך הספר “יומנה של סוניה”, הנמכר באמזון , פרש כנפיים וחצה גבולות.
קבוצת הצעירים גרעין “אילון” הגיעה אל רוחמה בימים שלפני מלחמת השחרור, וכאשר פונו הילדים ואמותיהם לתל אביב, צורפה שושנה ככוח עזר אל המטפלות.
עם שובם, אחרי תשעה חודשי גלות לרוחמה, המשיכה עבודתה עם פעוטים, אחר כך עבדה במטבח, בקומונת הילדים,
ועד יום עבודה אחרון במפעל “המברשת” במחלקה לייצור מכחולי צבע, שם התגלו כישורייה במלאכת הייצור הידני שדרש מיומנות רבה והקפדה מיוחדת.
ואכן, העיסוקים במלאכת יד היו התחביבים האהובים עליה והיא הקדישה להם שעות רבות, גם של לימוד וגם של עיסוק.
את יוסף הררי הכירה שושנה ברוחמה, גבר בעל ניסיון חיים מרשים, שהייתה לו משפחה ענפה ברוחמה,
משפחתו קיבלה אל חייקה את הנערה הצנועה ונתנה לה עורף משפחתי שהייתה כה זקוקה לו אחרי שאיבדה את כל משפחתה בשואה.
לזוג הררי נולדו בלהה, אביגיל, עדה ואיתמר ואת כול שיכלה העניקה שושנה לנכדיה וניניה והם השיבו לה חום ואהבה ללא גבולות.
לכם כולכם, משפחה יקרה, נתונה השתפותנו באבלכם, בשיבה טובה הלכה אמכם לעולמה, בשקט ונועם ממש כפי שחייתה איתנו את חייה.
יהי זכרה ברוך.