דף הנצחה לשויגר רחל ז”ל (15/12/1884 – 03/10/1967) ( – כח אב תשכ”ז )
רחל שוויגר
כעשרים שנה חיה איתנו רחל שוויגר, אמה של חברתנו פוגה בלוש. האשה השקטה והמכונסת בפנת, אך הבולטת באישיותה, שקרנה תרבות ושלווה, חלתה, נותחה ולא שבה עוד לאיתנה. בת 83 היתה במותה.
רחל שוויגר נולדה בסביבת העיר מוגילוב, ברוסיה הצארית, בבית משכילים דלי אמצעים. הורי השתקעו מאוחר יותר בחוטין. בסרביה, שם גדלה רחל. אביה דאג שבתו תשלים את השכלתה היסודית בבית, והיא המשיכה ללמוד רוסית , עברית – וגם מקצוע הצילום. בגיל 17 נישאה לאברהם, בן יחיד למשפחה אמידה שלמד הוראת הרוסית, אך העדיף לעסוק בסחר עצים. בין השנים 1905-1916 ילדה רחל 3 בנים ובת וניהלה בית יהודי ציוני חם, פתוח בפני משכילי העיר, אך גם בפני קרובי המשפחה העניים, שמצאו אצלה, תמיד אוזן קשבת וגם עזרה לעת מצוא.
שני בני הזוג היו פעילים בקרב משכילי העיר ובתנועה הציונית. בשנות ה- 30 עלו הבנים הגדולים לארץ, ובו בזמן הצטרפו הבת והבן הצעירים ל”השומר הצעיר”, ואז הפך גם ביתם לבית ועד של חברי התנועה. בשנת 1938 עלתה פוגה ורק פרוץ מלחמת העולם השנייה עיכבה את התגשמות שאיפות העלייה של שאר המשפחה.
פלישת הגרמנים לברית המועצות ב- 1941 החזירה את השלטון הרומני לבסרביה ובני משפחת שויגר הוגלו יחד עם יהודים רבים שלא הספיקו להמלט, לטרנסניסטריה. אברהם, בעלה, נפטר בדרך ורחל שתתה את כוס הייסורים של חיי הפליטים הנרדפים, יחד עם משפחת בנה הצעיר , אך נשארה בחיים. בעקבות הצבא האדום שהתקדם מערבה, נסעה המשפחה לצ’רנוביץ, ומשם הגיעה לבוקרשט. הבן איזיא נשלח ללוות קבוצת ילדים בדרכם לארץ ואילו רחל הגיעה לקפריסין, בתחילת שנת 1947, ולאחר שהייה של כמעט שנה בממחנה, באי, הורשתה לעלות לארץ והגיעה לקיבוצנו.
בת 63 היתה רחל כשהיגיעה אלינו, אך הסתגלותה לחיי הקיבוץ לא היתה מלווה בקשיים. היא עבדה במטבח ובמחסן הבגדים ולא התקשתה להבין ולחבב את אורח חיינו. דרך ארוכה צעדה רחל איתנו. היא יצאה ל”פינוי” בימי מלחמת השחרור, שבה לרוחמה ולוותה בעניין ובאהדה את שיקומו של המשק והשרתה אווירה של שכנות טובה על בני גילה. דירתה היתה רוויה אווירה תרבותית והיתה מוקד של הזדהות עם חיי הקיבוץ. העברית שלמדה בילדותה השתפרה עד כדי היכולת לקיים מערכת יחסים לבביים עם כל הסובבים אותה, ובעיקר עם נכדיה וחתנה.