דף הנצחה לשוחט ברכה ז”ל (10/05/1915 – 18/05/2006) ( כו אייר תרע”ה – כ אייר תשס”ו )
ברכה הייתה ביתם של יהושוע ורייזל גרינברג, שחיו בבורמל לוצק, בפולין. הם ניהלו חנות מכולת קטנה ובית ששילב מסורת יהודית אדוקה עם ציונות ואהבת ארץ ישראל. בת שנתיים הייתה כשמתה עליה אימה, והאב המשיך לגדל את ארבעת ילדיו, נח, בתיה, פייגה וברכה. כל בני המשפחה פרט לברכה ואחות אחת ניספו בשואה, אחותה נפטרה לפני 24 שנים בישראל. ברכה בעלת הצמות הארוכות שעיטרו כזר את ראשה, הייתה לילדה ונערה יפה שבתום לימודיה בבית הספר העממי עזרה לאביה בפרנסה ובתוך כך גם הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. בת 19 יצאה להכשרה בעיר צ’נסטוכובה שם פגשה את שלומקה שוחט שהיה לבעלה ואבי ילדיה. היא עלתה לארץ ישראל בעליה בלתי לגאלית על אוניה פירטית, שעגנה באחד מלילות 1935 על חוף נהריה. בימיה הראשונים בארץ עבדה בבציר ענבים בזיכרון יעקב, בסלילת כבישים והוצאת תפוחי אדמה. למרות החזות השברירית והעדינה היא ידעה, כשנדרש, להוציא מעצמה כוחות נפש וגוף. זכור האירוע שהתרחש בעת המצור שהטיל הצבא הבריטי על רוחמה, כשחיילים רבים פשטו על המקום בחיפושיהם אחרי נשק המגן שהוסתר היטב, והביא פחד וחרדה. אחד החיילים נכנס אל מטבח הילדים בו עבדה ברכה והחל להושיט ידיים לאוכל שבישלה, ללא היסוס סטרה לו ברכה וצעקה עליו בעברית שייצא מהמקום, החייל הבין את הרמז והסתלק מיד. בהיותה קפדנית ושקדנית היא נבחרה לרכז את מחסן המכולת בתקופות קשות של מחסור וצנע ואף הייתה מספר קדנציות מחסנאית הבגדים. לברכה ושלומקה נולדו רחל ויהושע והם טיפחו וגידלו אותם בחום ואהבה רבים, ביתם היה תמיד נקי ומסודר ולהפליא וגינת הפרחים מטופחת ופורחת. את כל שנות עבודתה הארוכות עבדה כתופרת במתפרה, עבודותיה הצטיינו תמיד בדיוק והקפדה ייתרה. כשתשישות ומחלה השתלטו על גופה הצנום היא הפסיקה את עבודתה ונפלה למשכב ממושך. העובדות המנוסות של חדרי החולים החזיקו בנשמתה בעדינות ומסירות חודשים ארוכים, והיא כמו להבה קטנה שרוח מלבה המשיכה להבהב יום ועוד יום, ממאנת לוותר. שנים ארוכות ליווה אותה שלומקה באהבה עד שתש כוחו, ואז לא רחק היום בו עצמה, גם ברכה, לנצח את עיניה. לכם רחל ויהושע וכל בני משפחותיכם, מצאו נחמה באהבתכם אותה.
