דף הנצחה לרושפלד אורלי ז”ל (29/11/1940 – 20/05/2006) ( כח חשון תש”א – כב אייר תשס”ו )
אורלי ארלט נולדה בעיר קזבלנקה שבמרוקו להורים ניסים ופורטונה מראן. למשפחה שישה ילדים ליזו, אמה, רישרד, אדוארד, אורלי ואחותה התאומה לאה. היא סיימה את לימודיה בקזבלנקה ועבדה כפקידה במחלקה מקומית של מים וחשמל. אחותה לאה החליטה לעלות לישראל והגיעה לקיבוץ רגבים, וזמן לא ארוך אחריה בשנת 1966 עלתה גם אורלי והצטרפה אל האחות בקיבוץ. כשרצתה ללמוד באולפן לעברית שלחו אותה לאולפן בקיבוץ רוחמה כאן נשארה עד יומה האחרון. באולפן פגשה אורלי את וולף ובשנת 1968 הם נישאו בחתונה מרובת זוגות ברוחמה. אורלי עבדה במטבח, בבתי הילדים, ויותר מאוחר השתלבה בצוות המיומן של עובדי מחלקה ב’ של מפעל המברשת, מחלקה שהתמחתה בייצור ידני של מכחולים ומברשות צביעה. ידיה הטובות של אורלי היטיבו לעסוק במלאכה זו. ראשון ילדיהם יונתן הביא אל חייה אושר רב, כשנולדה איריס השתנו חייה מן הקצה אל הקצה, ליקוי שמיעה איתו נולדה התינוקת , הביא את אורלי להפיק מעצמה כוחות שלא רבים מסוגלים להם, מן היום הראשון בו זוהתה הבעיה היא נרתמה למשימת חייה, להביא את ילדיה אל אותו המקום בו נמצאים כל שאר הילדים השומעים ואף יותר קדימה. וכפי שאמרה: “החלטתי לקחת על עצמי את חינוכה של איריס, ולהפוך את זה לחלק גדול מחיי”. בעזרת התמיכה הבלתי מסויגת שקיבלה ממערכת החינוך ברוחמה, ביצעה אורלי את הבלתי יאמן. תוך כדי לימוד הבת היא למדה בעצמה את תורת ההיגוי והטיפול, ובעזרת שיעורי משחק יצירתיים אליהם צירפה עוד ילדים, כדי להעריך נכון את התקדמותה של איריס ואת כושר הריכוז שלה, היא קידמה אותה ונתנה לה בסיס לחיים מאושרים ונורמליים. כשנולד יואל, למרות האינטואיציה שלה וההרגשה שגם אצלו יש בעיה, המערכת הטיפולית והאיבחונית לא תמכה בה והעזרה שלו איחרה להגיע, אך היא לא ויתרה, בהיחבא לימדה אותו לקרוא שפתיים, כי כפי שהיא אמרה: “רק לא שפת ידיים וסימנים! הם מדכאים את שאריות השמיעה וקשים לתקשורת עם השומעים”, וגם יואל קיבל לבסוף מידיה את מיטב הטיפול. לאורלי היו ידי זהב וכשרון ציור ורקמה, ציורי הפרחים שלה עיטרו את כל בתי הילדים, ופרופסור מוזס, מנהל מחלקת הילדים בסורוקה זיהה את הכישרון וביקש ממנה לקשט את קירות מחלקתו, משימה שלקחה מספר ימים. את הניסיון והידע שצברה העבירה בהרצאות שנתנה באיגוד “שמע” לפני הורים ומטפלים ותמיד קיבלה תגובות נלהבות והערכה רבה. מעט הורים נתקלים בחייהם במשימות הורות מורכבות כאותן אלה שנתקלה בהן אורלי, והיא עמדה בהן בהצלחה שאין דומה לה. היא אהבה צבעים חמים וחיים, ותמיד הקפידה על לבוש מסודר איפור ותסרוקות, וענן קל של בושם נישא אחריה בעוברה על פנייך. בארבע השנים האחרונות מאז חלתה היו עליות של תקווה והרגשה טובה, ומורדות של דכדוך ויאוש, אבל תמיד תמיד היה לה לעזר וולף שליווה ותמך בעקשנות ומסירות ולא נתן לה ליפול. לכם וולף, יונתן, איריס ויואל, וכל המשפחה מצאו ניחומים בחייה שלא חלפו לשווא.
