רויטמן שרה ז”ל

דף הנצחה לרויטמן שרה ז”ל (20/04/1883 – 08/04/1967) ( – כז אדר תשכ”ז )

שרה רויטמן
שרה רויטמן, מאה של חברתנו ליובה שטינברג, הגיעה לארץ ולקיבוץ בגיל 72 וזכתה ל – 12 שנים של חיי נחת ליד בתה וליד משפחתה. היא נולדה בחרקוב, ברוסיה הצארית. אמה הייתה אישה יראת שמים, אך אביה, שהיה סוחר חופשי בדעותיו, דאג שבתו תקנה השכלה בתיכון הממלכתי. בשנת 1901 נישאה שרה למשה, יהודי דתי בעל משק חקלאי ונוטריון באחד הכפרים בסביבת טלנשטי, במרכז בסרביה, אחד האזורים הנדירים בהם התרכזה התיישבות חקלאית יהודית. בין השנים 1903 – 1917 נולדו להם 4 בנים ו – 2 בנות. בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה עזבו שרה ובעלה את הכפר ועברו לקישינב, על פי רצונה, כדי להבטיח את חינוכם והשכלתם של ילדיהם ומשה היה לסוחר תבואה ויערות.
השפל הכלכלי שלאחר המלחמה, כאשר בסרביה הייתה לחלק מרומניה, שבר את מטה לחמה של המשפחה. זה לא מנע משרה לפתוח את ביתה בפני הפליטים היהודים שנמלטו מן הפרעות באוקראינה. משה מצא פרנסה חדשה בקיימו בעיר אכסניה ליהודי הסביבה, שהיו מביאים מרכולתם העירה. שרה, על אף היותה חופשית בדעותיה, קיימה בית כשר למהדרין, והאורחים החרדים, שהתכנסו אצלם, סמכו עליה בכל. בעלה, שהיה קפדן במילוי מצוות, מעורב בחיים התורניים, של הקהילה וחבר פעיל ב”אגודת ישראל” לא הועמד במצב של עימות עם ילדיו שהושפעו מרוח הזמן, תודות לחוכמתה. הבן הבכור נמלט מן המצוקה הכלכלית והגר לאמריקה עוד בשנת 1920. שאר הילדים למדו בבית הספר התיכוני של הקהילה – באידיש ובעברית – ובין שתי מלחמות עולם חלה אצלם התפצלות דעות שהייתה אופיינית לתקופה. בן נוסף הגר לדרום אמריקה, בת – שהייתה חברה במפלגה הקומוניסטית – ברחה לברית המועצות וליובה – הבת הצעירה – הצטרפה ל”שומר הצעיר” ועלתה לארץ בשנת 1938.
בשנת 1939, כאשר נכנסו הרוסים לבסרביה נישלו השלטונות החדשים את שרה ואת בעלה מן האכסניה שבה מצאו את פרנסתם, והתקיימו מן התמיכה שהגיעה מדי פעם מן הבן מעבר לים ומעזרת הילדים במקום, חודש הקשר עם הבת שישבה בלנינגרד. כאשר שבו הרומנים בשנת 1941 הם נמלטו לטשקנט ומשם, יחד עם אחת הכלות שבעלה גויס לצבא האדום, עברו לקויבישב, עיר בה עבד הבן השני, שלא גויס לצבא הלוחם. גם שרה השתדלה להוסיף הכנסה כלשהי לקיום המשפחה על ידי אלתורי תפירה וסחר זעיר. בשנת 1944 חזרו עם הצבא האדום לקישינב ושקמו את ביתם, בעזרתו של הבן מארצות הברית.
לארץ הגיעה שרה לבדה, לאחר מאמצים חוזרים לקבל את אשרת היציאה מברית המועצות, רק בשנת 1955. שנה אחרי כן באו אחריה שניים נכדיה שנשארו יתומים וחיו אצל דודם. לאחר כמה שנים ערכה ביקור אצל הבן בארצות הברית, אך היא שבה לקיבוץ, כי העדיפה את החיים הצנועים בארץ על חיי המותרות של אמריקה. זה היה אופיני להשקפת עולמה ולניסיונה בחיים. היא סבלה רק בגלל אי יכולתה ללמוד את השפה העברית ובגלל קשיי הדברות עם הסביבה ועם נכדיה אשר כבדו אותה בגלל נקיונה, מראיה המטופח והרגליה התרבותיים.
לאחר 12 שנות שיבה טובה בקיבוץ, חלתה שרה במחלה ממארת אשר שמה קץ לחייה הארוכים.