רוטגיסר מינה ז”ל

דף הנצחה לרוטגיסר מינה ז”ל (20/09/1877 – 03/10/1961) ( – כג תשרי תשכ”ב )

מינה רוטגיסר

חמש שנים לאחר מות בעלה הנערץ מוריץ, נאספה אל עמה הסבתא מינה
רוטגיסר.

מינה רוטגיסר סבתו של חברנו יהודה באך, נולדה בעיר פורצהיים שבגרמניה, בסוף הקיץ של שנת 1877, למשפחה של סוחרים באבני חן. לפי הנוהג של אותם הימים היא קבלה חינוך שנחשב לנאות לבת טובים במשפחה בורגנית אמידה.היא נשאה למוריץ רוטגיסר,
צורף אומן בזהב, והייתה לו לרעיה נאמנה כל ימי חייהם המשותפים מלאי התהפוכות.

סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה, בקיץ 1938, יצא בעלה את גרמניה ולא
חזר. שבוע לפני סגירת הגבולות הצליחה גם מינה לצאת לצרפת, אל בתה אליזבט. משם יצאה עם בעלה לברמינגהם, מרכז אבני החן של אנגליה. שנים של חרדה עברו עליהם, שעה שבתם היחידה ונכדה יהודה, נדדו אל דרום צרפת וחתנם, אלברט שירת בלגיון הזרים במרוקו.
בשנת 1949, שוב נדד הזוג רוטגיסר לפריס כדי להתאחד עם משפחת בתם. אך יהודה, הנכד, כבר היה בארץ ישראל, בקיבוץ והם החליטו במשותף, להחליף את מקל הנדודים בישיבת קבע במולדת החדשה של נכדם במדינת ישראל.

דמות אצילה הייתה סבתא מינה רוטגיסר. בצריף קטן, שהעמיד הקיבוץ
לרשותם, השתדלה להעביר משהו מתרבות הדיור לה הייתה רגילה. תלונות לא היו בפיה. על
אף גילה המופלג נסתה להשתלב בעבודה, במטבח ובמחסן הבגדים ככול אשר יכלה. היא עודדה בכול לבה את מאמציו של בעלה בחיפושיו אחר היפה בשדות רוחמה. יחד עמו ולצדו,
בטיולים הרבים, אספה את אוצרות הצומח שהנציח בעלה במכחולו. ההומניזם הטבוע בנפשה, פרי חינוכה המתקדם, שתלאות המלחמה ונדודים לא פגעו בו, עשו אותה להיות מסוגלת להבין ולקבל באהדה את הניסיון החברתי הקיבוצי שקם לעיניה. ניסיון אותו לוותה
באהדה.

מינה רוטגיסר זכתה לשיבה מאושרת, שלמה עם נפשה. היא השאירה אחריה בת,
נכד ונינות שאהבו אותה ואת תכונות נפשה.