רוזנטל סלק ז”ל

דף הנצחה לרוזנטל סלק ז”ל (06/06/1933 – 27/10/2006) ( כז סיון תרצ”ג – ה חשון תשס”ז )

סלו נולד ב- 21.06.1933, בעיר סטניסלבוב שבפולין. הוא היה בן יחיד להוריו וילהלם (לייב) ודורה רוזנטל. אימו דורה היתה מנהלת חשבונות בעסק משותף שהיה לאביו, יחד עם משפ’ ברגר. משפ’ ברגר, שבניה בתקה, סלק ויוסף, נמצאים ברוחמה. היתה מקורבת מאוד למשפ’ רוזנטל וכאשר נולד סלו הקטן, היו בניה משמשים “בייבי סיטר” לפעוט. את החגים הם בילו ביחד והקשר הטוב נמשך גם ברוחמה. אביו של סלק, לייב, היה ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית בעיר, פעל רבות במחתרת ונכלא לא פעם בבית הסוהר ואז היתה אימו מגדלת לבדה את הילד ודואגת לפרנסת המשפחה. במלחמה שוחרר לייב מהכלא, התגייס לצבא האדום ובקרב על שחרור קייב, מצא את מותו. סלק הקטן ואימו, נדדו במזרח אירופה, סלק למד בביה”ס תיכון צבאי ובביה”ס אורט וב- 1957, עלה לארץ עם אימו שנישאה שנית למקס זרונציר. הוא למד באולפן לעברית בקיבוץ עין השופט. באזכרה השנתית לבני העיר סטניסלבוב, הוא נפגש מחדש עם נציגי משפ’ ברגר. הפגישה המרגשת הביאה אותו לרוחמה ואחריו גם את הוריו. לאחר כשעה הגיעו גם לרוחמה אידה ושני בניה הקטנים יוסף ויצחק. סלק ואידה התקשרו ובנו בית יציב ואוהב לבנים ולעצמם והוסיפו אל הבית החם את ביתם המשותפת חנהל’ה. ברוחמה עבד תחילה מספר שנים ברפת ומחליבות הלילה היה תמיד מגיע לבית הילדים להציץ אל ביתו האהובה חנהל’ה. מהרפת עבר לעבוד במחלקה א’ של מפעל המברשת, מחלקה לייצור מברשות בית. בשעות הפנאי היה יורד למסגריה ובונה בידיו המיומנות מיני אביזרים לבית ולגינה. זליג אנטוניר, שזיהה את הכישרון הטכני שלו, צרפו לצוות האחזקה והרצון העז של סלק לתקן ולפתור בעיות טכניות, הביא אותו להמשיך ולהתמיד במקום עבודתו זה 20 שנה ויותר. כשהתגלה בדמו המחלה הממארת, הוא לא ויתר לעצמו והמשיך להגיע למפעל בכל יום בו חש מעט יותר חזק. בשנים האחרונות, היה אחראי על הזמנת חלקי החילוף, החומרים והמכשירים ויצר קשרי עבודה חבריים עם הספקים והמשווקים שאף הגיעו לבקרו בביה”ח. ברוחמה היה סלק סדרן עבודה, חבר בועדות קליטה, רכב, תרבות ובריאות ובעיקר שנים ארוכות חבר בועדת חברים בתוקף תפקידו כאחראי על הטלוויזיות. סלק התעניין בפוליטיקה ואהב לצפות בחדשות ואף היה חבר בצוות הרעיוני פוליטי. הוא אהב מאוד חידושים באלקטרוניקה ומחשבים ובנו יציק ששהה מספר שנים בהונג קונג היה מביא לו חידושים במצלמות, או שעונים וזה שימח אותו מאוד מאוד. בתפקידו ארוך השנים כמתקן הטלוויזיות, שהיה בהתנדבות מלאה, הגיע אל בתי חברים רבים ותמיד בנועם וסבלנות, הסביר ועזר ככל יכולתו ואף צוין על כך לא פעם בעלון הקיבוץ. סלק אהב את החיים וביקש למצותם עד תום, אך גופו לא עמד בעומס וקרס. לאידה, יוסף, יציק וחנה ולכל המשפחה. תנחומים במות יקירכם.