רוזנטל אידה ז”ל

דף הנצחה לרוזנטל אידה ז”ל (03/08/1931 – 02/05/2017) ( כ אב תרצ”א – ו אייר תשע”ז )

אידה רוזנטל

אידה לבית מגר Mager נולדה ב-1931 בעיר חלם בפולין לנפתלי ושרה. האב נפתלי היה סנדלר שהתמחה בהכנת נעלי נשים מהודרות, אותן רכשו כול נשות העיר העשירות ובכך פרנס בכבוד את אשתו וילדיו. כאשר נכנסו הגרמנים לעירם ברחה המשפחה, על עגלה רתומה לסוסים חצתה את הגבול לאוקראינה בעת שפלש הצבא הגרמני לעיר המקלט שלהם שוב נסה המשפחה על נפשה, הפעם ללא האב שגויס לצבא האדום. בקרונות משא, בתנאים קשים, כשהרכבת מופצצת לא פעם אחת הם מגיעים לאוזבקיסטן לקולחוז עני, בתנאי המחסור הקשים נולד לאימה הסובלת תינוק שלא שרד את רעב האם.

מן המקום הזה נדדה המשפחה לסמרקנט שם נפטר אחיה בן הארבע והן קברו אותו במו ידיהן. אז גם חלתה האם ואושפזה ואת אידה ואחיותיה העבירו לבתי יתומים . באחד ממקומות הבריחה עבדה אידה בבית חרושת לייצור מברשות לטפול בסוסים, מקצוע שיעזור לה בעתיד בקליטתה בקיבוץ רוחמה .בכול תקופת הנדודים הם לא שמעו ידיעות מן האב ובקיץ 1945 כאשר שבו לפולין לא מצאו נפש חייה ממשפחתם הגדולה. אידה הצעירה נישאה לליאון ויפליך יפה התואר ובשנת 1957 עלתה ארצה עם בעלה ושני בניה יוסף ויצחק אחיותיה ואימה, והתגוררה בכפר סבא.

לאחר זמן קצר נפרדה מבעלה הצטרפה לקיבוץ רוחמה, שקיבל בזרועות פתוחות את האם ובניה. כאן הכירה את העולה החדש מפולין סלק רוזנטל ובשנת 1961 הם הקימו בית משפחה חם לבניה ונולדה להם ילדתם האהובה חנה’לה. ברוחמה עבדה אידה במפעל ‘המברשת’, בעיקר בייצור ידני של מברשות צבע, קפדנית וחרוצה הייתה, עובדת נעימת הליכות שקטה וחייכנית . בשנת 1975 ביקשה לצאת ללמוד ספרות, ומאז חילקה את עבודתה בין המפעל לספרות. עד יום עבודתה האחרון עסקה במלאכה זו, היא אהבה מאוד את המפגש הם חברות רוחמה, וככול ספרית הייתה כותל סופג של סיפורים אישיים של חברות שידעו כי ממנה לא ידלוף דבר. בימי שבת הייתה מתנדבת לספר בנים, אבל רק חיילים! את סלק בעלה, האיש שליווה באהבה את חייה , שכלה לפני כ-11 שנים.

אידה – הרגישה, בעלת הלב החם, העריכה מאוד את אשר קיבלה ברוחמה והעניקה מעצמה ללא חשבון, אך ציפתה שגם אחרים ינהגו כמוה ולא פעם נחלה אכזבה שהעיבה על חיוכיה הרבים. חייה כילדה ונערה צעירה היו קשים, אך שום דבר לא יכול היה להכין אותה למכה האיומה שנחתה עליה כאשר לפני כשלוש שנים בפיגוע אכזרי, נלקח ממנה וממשפחתו דניאל, נכדה המוכשר והאהוב. הראיונות שנתנה אז לתקשורת גילו אישה חמה, בעלת חוכמת- חיים שמהמקום הכואב ביותר ידעה גם לתמוך במשפחתה וחבריה.

אידה יקרה, נוחי בשלום על משכבך, ימיך האחרונים היו כואבים אך היית מוקפת חברים ומשפחה שאהבו אותך וכעת בוכים את לכתך. ליוסף, ליצחק לחנה’לה ולכול בני המשפחה תנחומינו באבלכם העמוק.

דרורה כהן