רודיך משה ז”ל

דף הנצחה לרודיך משה ז”ל (29/09/1915 – 28/04/1999) ( כט תשרי תרע”ו – יב אייר תשנ”ט )

משה רודיך
משה נולד ליעקב וציריל רודיך בעיר רומן שברומניה. במשפחתו שני בנים ושלוש בנות, ואביו, שלא היה לו מקצוע, עסק במסחר זעיר וקיים בית יהודי מסורתי שנמצא כל העת במצב כלכלי קשה.
משה מסיים בית ספר עממי יהודי בו למדו בשפות הרומנית והעברית וממשיך את לימודי התיכון ואף זוכה לקבל תעודת בגרות.
בעת לימודי התיכון הוא מצטרף לקן השומר הצעיר, הקן נרדף על ידי השלטונות והפעילות בו קשה. בקן נמצאים בעיקר נערים עובדים, משה ממלא תפקיד בהדרכה וכראש קן, בשלב מסוים הוא יוצא לשליחות לגייס חניכים בעיר בה מתקיימת הכשרה ובתום השליחות נשאר בהכשרה עד שמתקרב מועד גיוסו לצבא הרומני. אז מזרזים את קבלת רישיון העליה שלו והוא עולה לישראל, בשנת 1936 ומצטרף לקבוצה של צעירים יוצאי רומניה. עם חברי הקבוצה הוא עובד בבניין בקריות, בבניית קיבוץ שער הגולן, בניית תחנת הכוח בנהריים ורציף נגד שיטפונות על הכנרת.
כשהקבוצה עוברת להתגורר בקרית חיים היא מתאחדת עם קבוצה מפולין ומקימים את קיבוץ “עמל”. באותה תקופה ראשונית משמש משה מזכיר הקיבוץ.
עם פרוץ המלחמה מצטמצמת מאוד העבודה בנמל, בו עבדו החברים, ומשה חוזר אל עבודת הבניין. הוא בין בוני בית החרושת נעמן, מתנדב לבניית גדר הצפון, מתנדב ל”הגנה”.
באותם ימים מגיעה לארץ מי שהכיר עוד בהכשרה ברומניה ושעתידה להיות שותפתו לחיים, רשלה. הם מקבלים “ליפט” קטן, מקימים בו את משפחתם, ונולדת בתם הבכורה, עליזה.
כאשר הקיבוץ עולה להתיישבות ברוחמה, משתלב משה, עקב ניסיונו הרב, בקבוצת בנייה בה הוא מתמיד עשרות בשנים.
במהלך השנים הוא ממלא תפקידים רבים, וכל אותן שנים מתנדב פעיל בארגון חתונות ומסיבות. משה אהב מאוד לקרוא ואף התנדב בתקופה מסויימת לעבודת ערב בספריה.
עבודתו בבניין מסיים משה לאחר תאונת עבודה קשה ממנה ניצל בנס, ועובר לעבודה ב”המברשת” כאחראי על מחסן חומרי גלם לאריזות. הוא מגלה עניין רב בעבודתו והוא מתמיד בה כל עוד מאפשרים לו כוחותיו, ואף יותר.
משה היה מאוד חרוץ ומסור, שום עבודה לא ביישה אותו. יחד עם העוזר שלו היה שומר על נקיון מערכות הניקוז, מטפל בהצבת מצבות בבית הקברות שלנו ודואג לתקינות המדרכות. בו בזמן ממשיך באהבתו לספר ולקריאה, בטיפול בגינת פרחים מטופחת, ובהעמקת ידיעותיו בתחום הארכיאולוגיה וההיסטוריה של ארץ ישראל באמצעות לימודים במכללה והשתתפות פעילה בחוג המשוטטים של שער הנגב.
אשתו רשלה החזיקה בית חם ופתוח ומשה, שהיה מעט יותר סגור ומופנם ממנה, מצא עצמו שומר על קשר חפ עם ילדי חוץ מאומצים ועם צעירים וצעירות, תלמידי האולפן ומתנדבים רבים שעברו את ביתם.
כאשר נפטרה לפתע רשלה והוא נשאר לבדו ובודד, משפחתו הקרובה סייעה לו והוא המשיך בעיסוקתיו, אך קומתו שחה והוא חייך פחות.
חבר קיבוץ שורשי ונאמן הלך לעולמו ורוחמה זוכרת תרומתו לבניינה.