דף הנצחה לרבינוביץ’ אסף ז”ל (09/03/1942 – 09/06/1967) ( – א תשכ”ז )
אסף רבינוביץ
כשתמו ששת ימי המלחמה ב- 1967, כשהתפזרו ערפילי רוממות הרוח ובאו ימי אי הוודאות, החרדה והתקווה, כשהאוזניים היו כרויות לכל שמועה ולכל שמץ ידיעה על עשרות חברנו שהשתתפו בקרבות, נודע הדבר. בראס- סודאר, הרחק בסיני, נפל אסף . בבית אחד ויחיד בתוך העיר, בצידי הדרך, הסתתרו צלפים. אסף, קצין המודיעין של גדודו, הלך לקראת גורלו… פצוע אנוש, לא התלונן, לא צעק… הוזעק הליקופטר, הובהל לבית החולים, אבל הכל היה לשווא…
אסף, בנם של אליה וגרשון, נולד בשנת 1942. הוא היה אחד מצעירי הבנים בקבוצת “אילן”, יחד איתם גדל, השתתף בתעלולי הילדות, קרא בצמא ספרים וגיבש את ייחודו שבלט עוד יותר בגיל הנעורים. שקט ואחראי, קפדן בלימודים, עצמאי בדעותיו, מחוספס בהתנהגותו, אך אהוב ונערץ על חבריו. כך גדל הבלונדיני, בעל העיניים הכחולות, בעל החזות הספורטיבית והחיוך הנעים.
אופיו ואישיותו של אסף לא התאימו למסגרת הצבאית, אך התקדמותו בה, באה כאילו להפריך הערכה זו. סיים את קורס הקצינים בהצטיינות, התייחס ברצינות לתפקידו, היה מדריך בקורסים לקצינים וגילה תפיסה רבת היקף לבעיות הצבאיות. כמפקד, סמכותו היתה בלתי מערערת, דווקא בגלל אופייה הבלתי כפייתי והכישרון ליצור אווירה של צוות, ללא פקודות וללא נזיפות. לעולם לא נדחק אל ראש התור, אבל מלא כל תפקיד בנאמנות, אם כי ידע במקרים מסוימים, להעיר ולערער על פקודות בעדינות ובכושר שכנוע והערותיו נתקבלו לרוב. אם היו לו לבטים, לא שיתף בהם איש, אבל ברור היה שהוא שונא את המלחמה ואינו שונא את האויב.
אסף היה איש הניתוח הקר ובחל בכל רגשנות. חברי קבוצתו וגם חבריו בצבא זכרו אותו כאיש קיבוץ משוכנע ושלם עם עצמו. לאחר השרות הצבאי פיתח אסף פעילות תנועתית ערה והיה אחד המדריכים הנערצים של קבוצת להבה. הוא עסק באותה מידה של שכנוע בפעולה צופית ובבעיות של השקפת עולם. בה בעת, התמסר בכל ליבו לפעילות הספורטיבית והעלה את קבוצת הכדור-עף ברוחמה לשיא שלא ידע עוד כמוהו.
כשהצטרף לענף הפלחה, השתלט תוך חצי שנה על הטכניקה של הפעלת המכונות ושקד ביסודיות על הלימוד התיאורטי של המקצוע. עד מהרה נכנס גם לבעיות הארגון והיה בעיני כולם למועמד המתאים ביותר לריכוז הענף. בדרכו המיוחדת, השקיע מחשבה רבה, הקיף את כל הבעיות הארגוניות והחברתיות. הוא תכנן תכניות לאיחוד ענפי השדה כדי לקדם ולייעל והבהיר השקפותיו לפני הצוות בדרכו העניינית והישירה ובתוקף הסמכות של דוגמא אישית בלתי מעורערת. המלחמה עכבה את הגשמת תכניותיו ומותו דחה את בצוען לשנים רבות.מיוחדים במינם היו יחסיו של אסף עם הוריו, ובעיקר עם גרשון, אביו, שאישיותו השפיעה עליו יותר מכל ואותו העריץ. מעל ומעבר לאהבת הורים אל בניהם, היה קשור גרשון עצמו אל אסף. מותו של בן צעיר במלחמה הוא פצע שאינו מגליד לעולם, לא כל שכן מותו של אסף, שכמו חץ שלא חולץ, העמיק וחדר בליבותיהם של אליה וגרשון.גופתו של אסף הובאה לקבורה באדמת רוחמה והקיבוץ וחבריו הרבים, שליוו אותו בדרכו האחרונה, הרכינו ראשם בכאב ובתחושת אבדה ללא תמורה.
