קרנסה שושנה ז”ל

דף הנצחה לקרנסה שושנה ז”ל (23/09/1922 – 09/04/2009) ( א תשרי תרפ”ג – טו ניסן תשס”ט )

נולדה בעיר קמיניץ פודולסק שבאוקרינה בראש השנה שנת 1922 , למיגל ומריה פולמן. כשאביה נקרא לשרת בצבא הסובייטי, החליטה המשפחה להימלט לארגנטינה, את הגבול הם הבריחו בעזרת מבריח גבולות שדרש מהם כסף רב, ואת תכשיטי המשפחה שנותרו, קשרה האם במטפחת לצוואר הילדה הקטנה, שושנה בת החמש. המעבר הלילי את הגבול היה קשה מאוד, המטפחת העיקה על צווארה, והילדה הקטנה פרצה בבכי, המבריח שחשש כי כול הקבוצה תתגלה, איים כי יהרוג אותה – טראומת הבריחה נחרתה בלב שושנה לכול חייה. המשפחה השתקעה בארגנטינה וניהלה אורח חיים זעיר-בורגני נוח. שושנה נישאה לאליאס קרנסה ונולדו לה ארבעה ילדים: יעקוב, יצחק, עליזה ובתיה, אך לרוע מזלה נפטר בעלה והותיר אותה אלמנה צעירה בת 36 מטופלת בארבעה ילדים. היא עלתה איתם לישראל, לקיבוץ רוחמה, כאן הם התחנכו ולמדו עברית אך אחרי שנתיים וחצי שבה שושנה לארגנטינה. אז, פגשה את מי שהיה שותפו של בעלה המנוח לעסקי ההובלה והמשאיות , אנריקה, הם נישאו ואחרי מספר שנים עלו שוב לישראל לקיבוץ רוחמה עם הבנים. ברוחמה היא עבדה במטבח הילדים ובמתפרה והייתה תופרת קפדנית ואיכותית. שושנה הייתה אישה חמה, מלאת שמחת חיים, הקפידה מאוד על לבושה ותסרוקתה ושמרה תמיד על הופעה מסודרת ומטופחת, החברים אהבו אותה והיא אותם, עם מזגה הטוב ואורח רוחה התייחסו אליה כולם כחברה מן המניין וכך הרגישה אף היא. תמיד לקחה חלק במסיבות, אהבה לרקוד, וקצב הטנגו ואהבת התרבות והמוזיקה היו בדמה. לקראת יום ההולדת 65 של רוחמה סיפרה שושנה בעלון הקיבוץ על הרגשתה הטובה ועד כמה היא אסירת תודה על היופי הרב השורה סביבה, היא אהבה את רוחמה ומהנסיעות שהיו לה אל משפחתה באילת הרחוקה, הייתה שבה עם תחושה שהיא שבה הביתה : “לא אחליף את רוחמה בשום מקום שבעולם” כך אמרה רק לפני מספר ימים, חיונית ופעילה הייתה עד יומה האחרון וכך ביקשה לא פעם לסיים את חייה. כאב הפרידה קשה, אך מביאה נחמה הידיעה כי עשתה את 29 שנות חייה האחרונות במקום אהוב עליה בו הייתה אהודה ומקובלת. ליעקב, יצחק, עליזה ובתיה וכול בני המשפחה. כולנו שותפים איתכם באבלכם.