קפלון אהרון אהרונצ’יק ז”ל

דף הנצחה לקפלון אהרון אהרונצ’יק ז”ל (10/06/1916 – 31/05/1979) ( – ה תשל”ט )

אהרון (אהרונצ’יק) קפלון

את דרך חיי מלווים מתים רבים.
הרבה עשית לרפא את הפצעים.
רב עכשיו הכאב וחוסר האונים מול החידלון
ואולי רק קברך נשאר ממשי בחיי הישימון.
שרה – רעייתו
ידוע לכולנו שבמוקדם או במאוחר יפקוד המוות כל אחד מאתנו, אך התרגלנו לקשור את הבלתי נמנע לחולי או לזקנה מופלגת. על כן הדהימה פגיעתו באהרונצ’יק החסון, שהיה לכולנו סמל לבריאות הגוף והנפש.
אהרונצ’יק נולד בעיר אקרמן שבחבל בסרביה, בשנת 1916. בילדותו היה ילד נחמד ואהוב על הכל. גדל במשפחה יהודית גדולה, מושרשת בחיי סביבתה ונתונה במאבקה היומיומי להבטחת קיומה ולגידול ילדיה, בדאגה להבטיח תנאים מרביים להתפתחותו של כל אחד מהם. הוא היה אחד מארבעה אחים וארבע אחיות. אחיו הגדולים לאחר שנלחמו לצד הקומוניסטים במהפכת אוקטובר, הוצאו להורג ע”י סטאלין. אחיו הצעיר והוריו נספו בשואה. שלוש מאחיותיו חיו בברית המועצות ואחת היגרה לצרפת. אחת מהאחיות עלתה לעת זקנה לארץ והצטרפה לילדיה שעלו בשנות ה-90.
אהרונצ’יק נשלח לבית ספר למסחר והיה תלמיד טוב ובולט בתכונותיו הטרומיות. היה נוח לבריות, חייכני וחברתי. בגיל 15 הצטרף לתנועת השומר הצעיר. בין ראשוני ומייסדי הקן באקרמן. מהיום הראשון הוא מתמסר בכל מאודו לפעילות בקן, להרחבתו ולשיפורו וההצלחה מאירה לו פנים. הוא מדריך קבוצת חניכים ומדביקם בנאמנותו ובמסירותו. ב- 1935 יצא אהרונצ’יק להכשרה בבוהאשטי. שם מתנסה בעבודה מפרכת, מזריחת השמש עד שקיעתה בשדה ובגן, אצל נוכרים. התנאים היו קשים ביותר, בנוסף לעבודה הקשה, לא היה אוכל מספיק ותנאי הדיור היו תת אנושיים, אך אהרונצ’יק עמד באומץ ובעקשנות עד סוף ההכשרה שם, שלא כחברים אחרים שנשברו. דבר זה ניכר היה במצבו הפיזי, אך רוחו נשארה איתנה. משם אחרי הפסקה של חודש בבית, יצא לבאקאו. אהרונצ’יק שנחשב לאחד הבחורים המוצקים והבריאים, נשלח לעבודות הכי קשות שהיו בהכשרה. הוא עבד במנסרה, בביח”ר לעורות וכדומה. בכל מקום הוא עמד בתנאים הקשים והיה לגאוות ההכשרה וזכה לכבוד והערכה מצד כל אלה שעבדו איתו. לאחר העבודה, היה פעיל בתחומי החברה ואהוד על כולם. המשך ההכשרה היה בבוקרשט, שם התנאים היו טובים יותר, אך אהרונצ’יק שוב היה בין הנושאים בעול העבודות המפרכות. הוא ראה עצמו מיועד לעבודות מיוחדות וחש שבזה הוא תורם תרומה חשובה להגשמת הרעיונות, להם היה נאמן ובהם האמין. הציפייה לעלייה נתנה את הכוח לעמוד בכל התלאות, כולל תקופת עריקות מהצבא של כמה חודשים, בציפייה לקבלת הסרטיפיקט המיוחל. במרץ 1938 בא היום הגדול העלייה ארצה לקיבוץ וההצטרפות לגרעין שלו “למרחב”, שהשלים את קיבוץ “העמל”, בקרית חיים.
בקיבוץ עבד תחילה בקבוצת טעינת פרי הדר בנמל חיפה, עד שהוקמה המסגרייה העצמית, ועד מהרה התמחה אהרונצ’יק בפרזול עגלות וסוסים. עם העלייה להתיישבות הועברה המסגרייה לכפר וורבורג, שם המשיך במלאכתו כאחד העובדים העיקריים. לאחר שהועבר מפעל המלאכה לרוחמה, הקים את משפחתו והמשיך לעבוד במקצועו עד ימיו האחרונים. כאן מתבלט אהרונצ’יק בפעילותו השקטה והמסורה. כאשר אינו דוחה שום שטח אליו הוא מופנה. הוא מבצע את עבודות המסגרות בטכנולוגיות החדישות ובמיומנות, אבל שמח תמיד לעסוק באותן מלאכות שדרשו מאמץ פיזי רב, מלאכות שהולכות ונעלמות מן העולם. כך, למשל, נטל אהרונצ’יק על עצמו את הפיתוח הזמני של ענף הדייג בבריכת הסכר, בשנים הראשונות להתיישבות.
אהרונצ’יק פעיל בוועדות רבות ותורם מהשקט, הסולידיות והתבונה שלו. במיוחד הצטיין בכוננותו לעזור בכל זמן לזולת. הוא עושה זאת בשקט ובצנעה ודואג שהעניין יתבצע ביסודיות ועד תומו, לשביעות רצונו של הפונה.
אין כמעט פינה במשק בה לא עמלו ידיו ושאינה משתלבת בסיפור חייו. עבודותיו פזורות בכל פינות הקיבוץ, מתבלטות דווקא באנונימיות שלהן.
אהרונצ’יק היה אהוב ומכובד, צנוע ופשוט ביחסיו עם החברים. חבריו למקצוע ראו בו התגלמות חבר הקיבוץ כאיש עבודה, דייקן, מסודר, נותן דוגמא, בנוטלו על עצמו כל עבודה לא נעימה, משתף שיתוף פעיל את בני כל הגילים כשווה בין שווים. אהבתו למשפחתו נבעה מעצם אישיותו : הוא היה רע מבין לשרה ואב מסור ונבון ליהודה ודרורי, בניו.
על אהרונצ’יק סופרו ויסופרו סיפורים, על יכולתו לאחוז בברזל חם בידיו, על ידיו החסונות שהניפו באון את הפטיש הכבד (מי פילל שלבו יבגוד בו?), על יכולתו ליצור צורות מן הברזל המלובן שנכנע לו, על האזמלים שהיה מייצר בימי החורף הקרים על יד המפוח, כשלבושו קל שבקלים.
עם מותו, הלך מאתנו אחד החברים שהעבודה היתה עיקר חייו, אחד מאלה שעליהם נשענה תפיסתנו הקיבוצית, החלוצית, בשחר ימיה.

זכרו יהיה טבוע בביתנו לעולמים.