קירביס-פיינברג רוזה ז”ל

דף הנצחה לקירביס-פיינברג רוזה ז”ל (01/01/1893 – 31/01/1989) ( – כה תשמ”ט )

רוזה קירביס – פיינברג
שנים חייתה בינינו ולא ידענו את שמה. “אמא סוניה” קראנו לה וידענו אישה ישרה ושקטה זו, המקבלת פניך בסבר פנים ומקדימה ברכתה לשלום, היא אמא הורתה של סוניה חברתנו.
סבתא רוזה נולדה בעיר קורסק בימי שלטונו של הצאר הכל-יכול. בעיר של רבבות תושבים חיו שלוש משפחות של יהודים. סבתא רוזה היתה רחוקה מדעת יהדות מהי, חג, מועד ומנהג של יהודים לא הגיעו לפתח ביתה. רק זאת ידעה, היא יהודייה.
סבתא רוזה הייתה ילדה ולאחר מכן עלמה יפהפייה, וכאשר אשת הצאר הזדמנה לקורסק, נבחרה היא , בין מאות תלמידים, לקבל את פניה ולהגיש למלכה לחם ומלח – כמנהג המקום.
המלכה העתירה עליה נשיקות וניסתה לצלבה כאות הוקרה. הילדה מנעה בעדה לעשות זאת באומרה: אני יהודייה !
במלחמת יפן רוסיה, נהרג האב והמשפחה נשארה מיותמת. הפרעות נגד היהודים, אשר הלכו ותכפו, מאלצים את בני המשפחה להגר אל מחוזות בטוחים יותר והם מגיעים לווילנה. בווילנה פוגשת רוזה את בחיר ליבה אהרון קירביס, שהיה בנו של המורה הראשון לעברית בעיר זו. בהיותה בת 17 נולד להם בנם בכורם.
כעבור זמן מה רוזה מתאלמנת ושומה עליה בלבד, לפרנס את שני ילדיה. הבן הבכור שכבר הגיע לפרקו, עולה יחד עם חברי קיבוצו ארצה. בתור מדריך ספורט, מצליח להשיג שני סרטיפיקטים / רישיונות עלייה / עבור אמו ואחותו ושלושתם מתקבלים באהבה וסבר פנים יפות בקיבוץ “במסילה” אשר בנס ציונה.
רוזה מתאקלמת בחברה החדשה לה ומתאימה עצמה לכל עבודה המוטלת עליה.
בית ספר טרם היה בקיבוץ והבת סוניה הייתה חסרה בני גילה ואפשרות למידה. בהמלצת מזכירות הקיבוץ, קיבל האח חופש והמשפחה עוברת לתל-אביב. האח ואמו עובדים והאחות החלה ללמוד.
כעבור זמן מה, רוזה נישאת שנית לציוני וותיק ואדם יקר בשם צבי. כעבור שנים מתאלמנת בשנית. סוניה בתה, בנתה בינתיים את קן משפחתה בקיבוץ רוחמה. רוזה עוברת מתל-אביב להיות ליד בתה בקיבוץ רוחמה – בו חיה עד יומה האחרון.
שלושים שנה היתה עמנו סבתא רוזה. יום יום הייתה מגיעה לעבודה בחד האוכל, לפינתה הקבועה ובידיים רוטטות מקפלת את המפיות ומסדרת אותן בכלים המתאימים, ממלאת את המלחיות, כלי הפלפל ובקבוקי השמן והכל בדבקות של אדם ישר ונאצן.
שבעת שנים, בדירתה, היא עצמה עיניה לנצח.