צמח ז’וזה ז”ל

דף הנצחה לצמח ז’וזה ז”ל (01/01/1895 – 09/07/1975) ( – א תשל”ה )

ז’וז’ה סימה צמח

ז’וז’ה סימה, אמה של חברתנו סימי, נפטרה בצנעה, כפי שהיה בארבע שנות שהותה בקיבוצנו. היא נולדה בטוניס, בעיר בזה. שם היא גדלה, נישאה לאברהם, וילדה את שתי בנותיה והבן. לאחר שנתאלמנה, בעודה צעירה, הפצירו בה בני משפחתה להינשא שנית, אך היא העדיפה להישאר באלמנותה, כדי להתמסר לילדיה. הבת הגדולה טפלה באחיה הקטנים ממנה והאם עבדה כתופרת לפרסת ביתה. מזגה הנוח וחביבותה עשוה מקובלת ורצויה בקרב שכניה הערבים, שעמדו לימינה בשעותיה הקשות.

משגדל הבן ונשא אישה, עבר לצרפת. בשנת 1957 עלתה סימי לארץ ושנה אחר כך חסלה גם משפחת הבת את עסקיה בטוניס ונטלה את אמה אתה לצרפת. עתה התחלפו התפקידים, אמא ז’וז’ה עזרה לבת לגדל ולחנך את ילדיה, נכדיה. אך היא לא שקטה. בתה הצעירה הייתה בארץ וגם אחותה. בשנת 1960 עלתה והתיישבה בראשון לציון, על יד אחותה, עמה חיה עד שנת 1971, ואז הגיעה לקיבוץ, אל משפחת בתה., סימי לבינקרון.

רוב חברי הקיבוץ כמעט שלא הרגישו בקיומה, אבל אלה שפגשוה על המדרכה כשהיא מהלכת לאיטה לביתה של סימי, התרשמו מחיוכה המלבב, ממאור פניה בו הקדימה שלום לכל הנקרה בדרכה, ממבטי האהבה בהם לוותה את הילדים שעברו לידה. סימי ומאיר דאגו לכל צרכיה ולא ידעה ז’וז’ה דאגות באחרית ימיה. מדי יום בלתה כמה שעות בבית הבת, השתתפה בהווי ביתה הפתוח, עקבה בעיניים אוהבות וערות אחרי מעי נכדיה, משתדלת שלא ירגישו בנוכחותה. על אף העדר השפה המשותפת מצאה קשר והבנה עם שכניה, בני גילה ועם כל הסובבים אותה.

הקיבוץ היה בשבילה ביתם של בתה ונכדיה ולכן אהבה אותו בדרכה שלה. 80 שנות חייה באו אל סיומן באווירה של שלוה, אהבה וכבוד, להן הייתה ראויה.