פרנקטי אנה ז”ל

דף הנצחה לפרנקטי אנה ז”ל (08/07/1892 – 07/04/1986) ( – כז תשמ”ו )

אנה פרנקטי

אנה פרנקטי, אמה של חברתנו לינה מנור, נפטרה בשיבה טובה בגיל 94. ארבע שנים לפני כן הגיעה לרוחמה וחיה את שנותיה האחרונות ליד בתה וליד נכדיה וניניה.

אנה הייתה הבת הבכירה בין שלושת ילדיהם של בני הזוג פונטרמולי. אביה, אנריקו פונטרמולי, היה סוכן בטוח במקצועו. למשפחת אמה, עדה מבית לוצטי, הייתה השפעה מכרעת על התפתחותה. זו הייתה אחת המשפחות היהודיות המיוחסות באיטליה. היא מלאה תפקיד פעיל בהקמת הרפובליקה של ונציה ובגין זה קבלה אשור מיוחד לגור מחוץ לגיטו. סבה של אנה, לואיג’י לוצטי, מרצה לכלכלה באוניברסיטה, מחבר ספרים בתחומי הפילוסופיה והכלכלה, נבחר לסנאט של איטליה, היה לשר האוצר והוא היה זה שהקים לראשונה קופות חיסכון בארצו, ובשנת 1911-1912 היה לראש ממשלת איטליה. אנה אז נערה בת 19 הרגישה קירבה רבה אל סבה והושפעה מאוד מן האווירה שבביתו, בית פתוח בפני אורחים רמי מעלה. לא ייפלא שהייתה בין הנשים המועטות שלמדו באוניברסיטה באותם הימים וסיימה את לימודיה במדעי הרוח.

זמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה, נישאה לאומברטו פרנקטי, רופא ילדים, אלמן ואב לילד מנשואיו הקודמים, ששירת למעלה משלוש שנים בחזית כקצין רפואה, האחראי על בית חולים שדה ועברה לגור עמו בפירנצה. בשנת 1919 נולד בנה הבכור, לוצ’יאנו. הוא נהרג בימי מלחמת העולם השנייה, בחבש שם עבד כמומחה חקלאי. בשנת 1921 נולדה לינה, ובשנת 1924 בנה השני, אנדריה, ואחרי כן, זו אחר זו בשנים 1927 – 1928 צילה ולואיזה.

בשנת 1937 כאשר גדלו ילדיה ניסתה את כוחה בהוראה בבית ספר תיכון אך הגזירות האנטישמיות שמו קץ לעבודתה. בשנת 1943 השתלטו הגרמנים על איטליה. משפחת פרנקטי נמלטה מפירנצה אל כפר קטן באזור ארצו שבמרכז איטליה. כעבור 10 חודשים שבו לרומא ומשם חזרו לפירנצה, שם שקמו את ביתם ההרוס.

שלוש הבנות, לינה, צילה ולואיזה עלו לארץ ישראל, כמו רבים מבני הנוער שהתנסו במוראות המלחמה והכיבוש הנאצי. הבן, אנדריה, נשאר באיטליה והקים את משפחתו ברומא. הזוג פרנקטי נשאר בפירנצה. אנה התחילה שוב להורות בבית ספר תיכון והמשיכה בעבודה עד 1963, עד גיל 70. כאשר חדלה אנה ללמד עברו הזוג לרומא. שש שנים אחר כך נפטר בעלה ואנה ארגנה את חייה סמוך למשפחת בנה. רק בשנת 1982 היא נענתה להפצרות בנותיה ובגיל 90 הגיעה לארץ ולקיבוץ. אנה פרנקטי הצטיירה בפני כל אלה שהכירו אותה כאישה אמיצה, עשירה ברוחה, מסתפקת במועט, קפדנית בהופעתה השמרנית, אך פתוחה לשינויים שחלו בעולם ובסביבתה. גילה המופלג לא שבר את רוחה וכאשר התלוותה אל לינה בשבילי הקיבוץ או לחדר האכילה הייתה ניכרת בה ובהופעתה כוח נפשי בלתי נכנע.