דף הנצחה לפרדמן דב (בוזיק) ז”ל (11/09/1914 – 18/08/1994) ( כ – יא תשנ”ד )
דב בוזיק פרדמן
דב, או כפי שכולם הכירו אותו – בוזיק, נולד בשנת 1914 בעיירה קטנה באיזור ווהאלין שבפולניה להוריו חנה ונתן. בן שנתיים היה כאשר העירה נכבשה על ידי הרוסים הלבנים אשר זרעו אימה ואכזריות סביבם במשך כשנתיים. זכרונות ותמונות מאותה תקופה נשא בוזיק איתו כל חייו. עם שובם של הפולנים, חזרה היציבות לעיירה וההורים דאגו להשכלתו. כמקובל בישוב היהודי בפולין חייבים היו לבקר בבית ספר פולני, אך גם לא להזניח לימודים עבריים, בשעות של אחר הצהרים. ל”השומר הצעיר” הוא הצטרף בשנת 1928. בוזיק עבר ללמוד בגמנסיה “תרבות” ברובנה, והצטרף לקן “השומר הצעיר” שבעיר. בוזיק התלבט במראהו ובאופיו, כבר אז הוא היה היודע הכל: רואה, שומע ומבין הכל. בתכונה זו של סקרנות, הבחנה, הקש והבנה מצטיין בוזיק לאורך כל חייו.
בשנת 1932 קבל בוזיק הוראה מהתנועה לצאת להכשרה. הוא מפסיק את לימודיו ובמשך שלוש שנים הוא עובר בסינפי הכשרה בעיירות ומתנסה בעבודה קשה של שואב מים וחוטב עצים לעשירי העיירות. בדצמבר 1935 בא תורו של בוזיק לעלות ארצה, ההתלהבות והציפיה ליוו אותו בעלייתו ובצעדיו הראשונים בקיבוץ “עין הקורא” שבראשון לציון (שער הגולן, היום.) שם הוא מתחיל במשימתו הציונית של כיבוש העבודה העברית בפרדסים שבמושבה. בסוף 1936 עובר הגרעין לקרית חיים להקים קיבוץ שומרי חדש. בתנאי חיים קשים, בחורף קר וגשום נוטל בוזיק חלק בהקמת המחנה, בגיבוש הגרעינים לקיבוץ “עמל” ובכיבוש העבודה בנמל חיפה. הייתה זאת עבודה שדרשה מאמץ פיזי רב, שעות עבודה רבות והתחרות עם הפועלים הערביים הותיקים והמנוסים. לפעמים היה אף נותן העבודה ערבי. גם כאן בוזיק צעד בשורה הראשונה ובלט לא רק ביכולת ובתבונה כי אם גם בעזרה ובעידוד לחדשים שנוספו.
בשנים הראשונות שלו ברוחמה היה בוזיק היערן של הקרן הקיימת. משימתו הייתה ליער את השטחים שאינם ראויים לעבוד חקלאי. מכאן הוא נקרא על ידי התנועה לנהל את דפוס עיתון “על המשמר”. ארבע שנים תרם את יכולתו וכושרו בתחום שהיה לו זר לגמרי. בשנת 1949 בוזיק חוזר עם מפוני מלחמת השחרור ומצטרף לשבע שנים לצוות הרפת. היה זה צוות חברי ומלוכד שנשא במסירות בעבודה די מייגעת ובמשמרות. בשנת 1955 נתבקש בוזיק, להקים במפעלים האיזוריים את המשחטה לעופות “עוף קור”. בוזיק הוכיח את יכולתו כיזם וכמארגן. ויותר מזה גישתו האנושית למאה ועשרים העובדים השכירים משדרות שעבדו תחת ניהולו. כאשר עזב את תפקידו, נישא שבחו בפי כל על שהקים מפעל גדול, יצר יחסים ידידותיים עם העובדים, קלט עולים והיה מדריך ומיעץ למשחטות שקמו לאחר מכן. לאחר סיום עבודתו ב”עוף קור” עוד נתבקש ליעץ ולהיות חבר בהנהלה עד 1980.
כאשר חזר לרוחמה בשנת 1977 נכנס לרכז את מחלקת האריזה בבית החרושת “המברשת”. לתחום זה הקדיש את יכולתו ומחשבותיו כל עוד יכול היה. המחלה הקשה והממושכת התקשתה להכריע נפיל כמו בוזיק. גם בימים הקשים בוזיק היה ער לנעשה בקיבוץ וניהל את מאבקו במחלה בשקט ובתקיפות. בוזיק יזכר כשתמיד חיוך טוב ורב משמעותי על פניו, מדבר בשקט ובתבונה רבה, ודבריו נשמעים, בהיותם יוצאים מן הלב וסיומם מעשי ועיניני. אם יש בחברה עמודי תווך, בוזיק הוא אחד מהם. בוזיק יחד עם פנינה חברתו לחיים, היו אבן שואבת למשפחתם והשרו בה אוירה של חיבה ונעם.
