דף הנצחה לפולקו מרים ז”ל (12/03/1932 – 16/04/1993) ( ד אדרב תרצ”ב – כה תשנ”ג )
מרים פולקו
מרים נולדה בטרייאסטה (עיר נמל בצפון מזרח איטליה) שהייתה בה בעבר
קהילה יהודית גדולה ומשגשגת שהצטמצמה מאוד אחרי מלחמת העולם הראשונה ועוד הרבה
יותר אחרי השואה. משפחתה הייתה קשורה לחיי הקהילה משום שאביה היה האחראי לבית
העלמין היהודי ולאחזקתו. שם היו מגוריה בבית מוקף ירק וממוקם בקצה העיר, והדבר
השפיע ללא ספק על אישיותה: קשר לכל מסכת החיים היהודיים מזה וקשר לאוכלוסייה
המקומית, בפאתי העיר, במובן הרחב יותר מאשר משפחות יהודיות אחרות. היהדות נתפסה כמכלול של מסורת ואמונה ללא שמירה קפדנית במיוחד על מצוות ודת. יתכן שהמרחק ממרכז העיר והקושי להגיע תמיד אל בית הספר בתנאי החורף
הקשים של טרייאסטה תרם גם הוא לאופייה המורכב שהיה כל כך מיוחד: הרגשת “החובה
מעל הכל” והשאיפה לבצע כל דבר בצורה מושלמת ועד הסוף.
המאורעות הקשים של מלחמת העולם השנייה והשואה עברו עליה בגיל הילדות
ממש אבל השפיעו, ללא ספק, על המשך התבגרותה. היא נמשכה אל חיי תנועת הנוער היהודית
(היחידה שהייתה קיימת) ודרכה בה הייתה מיוחדת מאוד: מאבק מתמיד בין חובות הבית
ובית הספר וחיי צוותא עם בני גילה. הכל ברצינות הגמורה ביותר, גם ברגעים של שמחה
וחגיגיות.
עלתה לארץ בשנת 1952 כאחת האחרונות לאותו גל קטן של נוער יהודי שעדיין
חש את המשבר בעקבות המלחמה והשואה. גם בקיבוץ הייתה דרכה מיוחדת, בתוך המסגרת של
הקבוצה האטלקית שגם לה צביון מיוחד. הרצינות והרגשת החובה שיש למלא הבליטו אותה
מיד. וזאת חשו גם החברים משכבת הוותיקים שעבורם הייתה הקבוצה האיטלקית
“השלמה” שונה וקצת לא מובנת. אחרי תקופה לא קצרה במטבח מצאה מרים את מקומה בענף הלול אשר גדל מאוד
והתפתח באותן שנים. בגלל יחסה הבלתי מתפשר לעבודה ולחובתה נעשתה במהרה לאחד מעמודי
התווך של הענף, יחד עם זאת הכול נעשה בצנעה ומעולם לא חשבה לרכז ענף שלם. וכך היה גם כאשר פנתה אל ענף התפירה. גם שם העמיקה והתקדמה תוך שאיפה לשלמות.
מרים הקימה משפחה ברוחמה והשתלבה יפה בכל מסכת החובות של “הורים
לילדים” בקיבוץ. הייתה שלמה עם הדרך החינוכית שלנו, ובכל זאת הייתה “אמא
לא כמו כולן” כמו שכתבה הבת ירדנה.
בשנים האחרונות היו חייה במאבק מר ונואש עם מחלתה הקשה: גם כאן ניכר
היה המאמץ לשמור על עצמה כדמות מכובדת ועצמאית עד כמה שניתן- ולא לוותר- עד הסוף.
בעלה מריו (מאיר) חי את השנים האלה רק למענה וגם הצעירים הוכיחו את עומק הקשרים של
התא המשפחתי שמרים ז”ל ידעה להקים סביבה. אף כי לא הייתה מעולם במרכז חיי קהילתנו, ומעולם לא רצתה להתבלט, היה
רישומה של מרים ז”ל ניכר תמיד ומכובד בפי כל.
