דף הנצחה לעריף (חמרה) פנחס ז”ל (26/12/1915 – 02/02/1969) ( – יד תשכ”ט )
פנחס (פיניק) עריף
מותו בא בפתאומיות מדהימה. הכל ידעו שמקוננת בו מחלה. הלך לבית החולים בתקווה שישוב במהרה לחיים מלאים, שלם ובריא. אולם ליבו נדם על שולחן הניתוח. כך נקטף פיניק בטרם עת מגופו החי של הקיבוץ.
הורתו וילדותו של פיניק היו ברובנה, בחבל ווהלין שבפולניה. בית אבא אמא היה ספוג תרבות עברית ציונית. טבעי היה שפיניק ילמד בגימנסיה העברית ויהיה פעיל בתנועת “השומר הצעיר”. לימים היה בין מדריכי הקן ועוד אז נכרו בו הקפדנות ושלמות הביצוע. קווי האופי שבלטו בו בבגרותו. תודות לחושו המעשי, הסתגל פיניק בקלות יחסית לעבודות המפרכות בהכשרה, בביאליסטוק : בורסקאות, חטיבת עצים ומשמרות לילה בבתי החרושת. בתקופה זו פקד את פיניק אסון מחריד – אחותו, יוניה, האהובה עליו, שיחד עמו הגיעה להכשרה, קיפדה את חייה בשריפה, בשעת העבודה. נאמן לרוח אותם הימים, הוא לא הרשה לעצמו לבטא את שברון ליבו. קשה כסלע, ישב פיניק, מאובן כל הלילה, מצפה לבוא הוריו.
פיניק הגיע ארצה בשנת 1936 והצטרף לגרעין “עמל” בראשון לציון, בקיבוץ “עין הקורא”. הוא עבד בפרדסים, עד שנטה הגרעין את אוהליו על חולות קריית חיים, אחר כך בנמל, בסוורות, ועד מהרה היה למנופאי על האנייה. מן הנמל פנה לעבודת הטפסנות ולמקצועות בנייה אחרים. השתתף בבניית בית החולים רמב”ם בחיפה, משטרת ג’נין, בית התנועה במרחביה, המוסד החינוכי במשמר העמק ובעבודות שונות בקריות. כאשר עלתה הקבוצה הראשונה לרוחמה, הצטרף אליה ובנה את הצריפים הראשונים.
פיניק היה איש בטחון מובהק, חבר ב”הגנה” ופעיל בכל שלבי התפתחותה. הוא היה נוטר בחיל הנוטרים בתקופת המנדט, היה איש “פלוגות הלילה” בפיקודו של אורד וינגייט ומפקד בכיר בצה”ל בראשיתו, כמפקד בסיס הקליטה בתל-ליטוינסקי (היום תל-השומר). במלחמת השחרור ומיד אחריה, היה קצין קבע בקורס לפיקוד ולמטה במרחב הדרום.
איש נחרץ בדעותיו היה פיניק ומוחלט במעשיו. על כן, לא פעם נראה נוקשה בעיני רבים, אולם תמיד כן וישר. הוא היה מתבטא בעוז-רוח בשיחות הקיבוץ והתערבותו היתה משחררת לא פעם מתחים. על אף חספוסו, היה פיניק איש משפחה מובהק. הוא ידע לשמור ולטפח את קשריו עם בני משפחתו במקום ובארץ. הוא יזם מפגשים עם אחותו מינה וביתם של פיניק וחנה היה לבית חם, בית-ועד לחבריהם של שני ילדיהם, אבינועם ויוניה.
אחרי שחרורו מצבא הקבע, עבד פיניק בעבודות שונות בקבוץ ומילא תפקידים אחראיים, ביניהם ריכוז הבנייה וריכוז וועדת עבודה. מאוחר יותר הוא נקרא לפעילות במחלקת הבנייה של הקבוץ הארצי, בתפקיד של רכז אזור הדרום. באותה תקופה החלה המחלה להציק לו והוא נאלץ לסיים את התפקיד. שוב בבית עבד בנגריה ושילב בעבודתו הוראת מלאכה במוסד החינוכי והפליא את החברים ואת תלמידיו במיומנותו ושלמות ביצועיו.
עם מותו של פיניק, הלך לעולמו אדם גאה על חייו בקיבוץ, דמות של איש פעיל, בעל עבר בטחוני וציבורי, אשר עקרון חשוב בחייו היה הצמדות לעבודה.
