היום אנחנו נפרדים בעצב מסלק.
סלק ישראל נולד ב-22 בינואר 1926 , להוריו יצחק ומרים ברגר, בעיר סטניסלבוב בפולין.
אמא מרים הררי הייתה עקרת בית ושחקנית וזמרת ב”סטניסלבוב- תיאטר”, שהיה הסתדרות דרמטית מוזיקלית של חובבים, שהוקמה במטרה לעזור לנזקקים.
אבא יצחק היה סוחר ופקיד בעירייה שניהל מחלקת בית חולים והם קיימו בית יהודי חם וחילוני מלא בערכי תרבות.
להורים ברגר נולדו שתי בנות ושלושה בנים, האח מישה נפל במלחמת העולם השנייה, שאר בני המשפחה כולל ההורים התקבצו אחרי המלחמה בקיבוץ רוחמה.
סבתא מרים עבדה שנים במטבח הקיבוץ וסבא ברגר היה פקיד הדואר המקומי עד יומו האחרון.
בן 11 הצטרף סלק אל תנועת “השומר הצעיר” בעירו ובשנות המלחמה הארורה שרת שלוש שנים בחיל הרגלים של צבא רוסיה.
עם תום המלחמה חבר אל קבוצת צעירים פליטי שואה בשם “במאבק”, שהתקבצה במטרה לעלות ארצה. הם יצאו לדרכם אך זו נחסמה
והם נשלחו חזרה לגרמניה אל ברגן-בלזן, משם יצאו בשנית, הפעם בעליה לגאלית על אוניה רעועה בשם, ‘טטי’.
הקבוצה, בה הייתה חברה גם פרידה, הגיעה אל קיבוץ ‘עין שמר’, שהתה בו כחצי שנה וירדה דרומה.
קבוצה מגובשת וערכית כגרעין השלמה, לעזרת קיבוץ רוחמה הצעיר בראשית דרכו.
בזמן מלחמת העצמאות הוא השתתף באופן פעיל ביותר בהגנת רוחמה והסביבה.
סלק ופרידה נישאו ונולדו להם ברכה, משה ודגנית.
בתחילה עבד סלק במטעים, אך החוש הטכני שלו והידיים העמלניות הביאו אותו תוך זמן קצר אל מוסך רוחמה ,
הוא נשלח לקורס מכונאים ברופין ומאז ועד יומו האחרון ליווה את המנועים, גלגלי השנים, הצמיגים והארובות של כול הכלים הממונעים ברוחמה.
לצד ההתמסרות לעבודת המכונאות הוא לקח תמיד חלק משמעותי ביותר בחיי החברה , החינוך והבריאות של רוחמה.
שימש כמעט בכול הוועדות וצוותי החגים שהיו קיימים בקיבוץ השיתופי:
טכנית, בטחון, קשר ומזכירות, היה רכז ועדות חינוך, בריאות, מא”ז ועוד הרבה.
בהיותו רכז ועדת בריאות יזם וקידם במלוא המרץ את בניית “בית ההחלמה”,
ולא היה מאושר ממנו כאשר המרפאה ומרפאת השניים עברו לשכון בבית המפואר וקומת ההחלמה נפתחה לראשונה.
הבית היה ל”חדרי-חולים”, ול”בית – כלנית” הסעודי, ול”בית עמל” הפעיל.
בתקופת מלחמת ששת הימים, התנדב עם שאר עובדי המוסך, לעבודה קשה בסדנאות תיקון טנקים, על פעילות זאת זכו החברים להוקרה רבה.
יחד עם כול בני משפחתו ; שתי אחיותיו בתקה ורבקה, אחיו יוסף וההורים, הם השלימו שבט ברגר הררי מגובש ופעיל שהשפיע ותרם רבות לפיתוחה של רוחמה.
לפני מספר שנים בכנס מוסכניקים ב’עין – שמר’, סגר סלק מעגל כאשר קיבל את תעודת “המוסכניק הוותיק”, אך זה לא גרם לו לחדול מעיסוקו ,
והאהבה לריח שמן המנועים יחד עם היכולת להשיב לחיים מנועים מושבתים, כמו גם קלנועיות שעמדו מלכת, הביאה אותו יום אחרי יום,
על וספה או על קלנועית, להתגלגל שוב ושוב אל המוסך, אותו כול כך אהב.
אנשים כמו סלק הם החומר האמיתי ממנו בונים קיבוץ שיתופי,
והוא אכן בנה את רוחמה במלוא מובנה של המילה ועם מלוא האהבה למקום, שידע גם להשיב לו אהבה.
לפרידה, ברכה, משה ודגנית וכול שבט הררי, אנחנו משתתפים בצערכם העמוק בהילקח מכם ומאתנו האיש היקר וישר הדרך, סלק הררי – יהי זכרו ברוך!
דרורה כהן
נפטר 24.12.2022
