סטפני דיק ריצ’ארד ז”ל

דף הנצחה לסטפני דיק ריצ’ארד ז”ל (05/12/1954 – 27/09/2015) ( י כסלו תשט”ו – יד תשרי תשע”ו )

דיק סטפני

אנחנו קוראים לו דיק סטפאני, אבל הוא נולד בעיר לנסינג להוריו דונאלד ודורותי ב­05.12.1954 בשם ריצ’ארד סטפני, STEPNEY . אימו נפטרה בהיותו צעיר ביותר, אביו נישא בשנית ויש לו שלושה אחים צעירים.

באנגליה הוא שרת בצבא האנגלי והשתלם בתחום המלונאות והבישול.
לישראל הגיע לראשונה בשנת 1979 כמתנדב, הוא שהה בקבוץ שער העמקים וחזר לאנגליה עם חיידק הישראליות שלא הרפה.
הוא שב ארצה לאולפן עברית בקבוץ דפנה, עשה עלייה והגיע לקבוץ רוחמה. רמת העברית שלו לא סיפקה אותו והוא חיפש מורה, הוא מצא אותה אצל מזל שחיפשה מורה לאנגלית, השעורים התארכו והזוג הרחיק לקפריסין לממש את אהבתם בחתונה.
דיק התגייס לצה”ל ועם השחרור השתלב באופן טבעי בצוות המטבח של חדר האוכל המקומי. כשהוחלט להסב את מבנה המוסד החינוכי לאירוח, נבחר דיק לצוות ההקמה.
אחר ­כך עבד שנים במחלקת התעשייה של המברשת, בחשמליית הקבוץ, ובמרכולית עד שנאסר עליו להרים משאות כבדים. בכול אותן שנות עבודה מילא דיק תפקידים רבים בהתנדבות מלאה; החל בטיפול אישי ומסור, יחד עם שרול, בעשרות מתנדבים שחלפו ברוחמה, דרך אחריות על הפעלת הפאב המקומי, הפעלה סבלנית של מערכת ההגברה בחזרות מתישות של חגים ומסיבות , טיפול במכשירי הטלוויזה של החברים והדרכת משתמשים מתקשים בטכנולוגיות החדישות, כמו כן היה רבש”צ, רכז וסדרן ועדת רכב, כשלוסיה פרש החליף אותו בתברואה, ובשנים האחרונות אחראי תקשורת טלפוניה וטלוויזיה. האיש גדל המידות בעל המבטא הבריטי הכבד היה אח בוגר לאחיו הצעירים שזוכרים מחוות רבות של פינוק ואהבה.
בעיניים דומעות מספר אחיו הצעיר איך עמד כפעוט מול מכונת ממתקים אוטומטית ובכה שכיסיו ריקים, ריצ’ארד אמר לו “זה לא נכון תבדוק את כיסך האחורי” והנה בכיס מצלצלים מטבעות מתאימים, “תמיד חשבתי שיש לי כיס פלא” הוא נזכר בגעגוע, “אבל כזה היה ריצ’ארד, תמיד שם בשבילנו, עד היום, למרות המרחק, כשיש לנו חילוקי דעות בין האחים או בתוך משפחותינו, היינו מצלצלים אל ריצ’ארד להתייעץ, ועצותיו תמיד היו חכמות וקולעות, הוא קרא אותנו למרות שלא נפגשנו”. ואח אחר מוסיף: “אצלו כול אחד הרגיש יחיד ומיוחד וזכה לפינוק אישי.

גם חברי רוחמה העריכו ונהנו מיכולת הנתינה של דיק ותודעת השרות שהייתה טבועה בו. היו לו לדיק תחביבים רבים, קריאת ספרות, בישול, אך בעיקר אהב מוזיקה, והיה מכין פליי­ליסטים עבור ידידיו לכול אחד לפי טעמו הפרטי.
לדיק ומזל נולד יאיר, אהבת חייהם, את ביתם פתחו בפני שכנים ידידים ועוברי אורח רבים שמצאו בו חום וחיבה, אך לשלומית וסער היה הבית בית סבים מיוחד שנתן וגם קיבל בשפע.
לכם, לאחים, לך מזל ולך יאיר, אנחנו שותפים בצערכם העמוק, דיק יחסר מאוד לכולנו.
דרורה כהן