לוי ג’ינה ז”ל

דף הנצחה ללוי ג’ינה ז”ל (10/11/1894 – 17/12/1976) ( – כב תשל”ז )

ג’ינה לוי
שנתיים חיה אתנו ג’ינה לוי, אמה של חברתנו שושנה דהבנדטי. היא נולדה בפירנצה שבאיטליה, בת למשפחה יהודית אמידה. אביה היה בעל מפעל לייצור יינות וסוחר מצליח. ג’ינה ושתי אחיותיה גדלו באווירה שמרנית מאד, אך רחוקה מן היהדות.
ג’ינה נישאה בשנת 1921 לקרלו לוי, עורך דין מבוגר ממנה ב- 14 שנה, שהעדיף את המסחר על עיסוקו כפרקליט ועברה לגורה עם בעלה בעיר בולוניה. בין השנים 1923-1928, ילדה בן ושתי בנות. ג’ינה לא סמכה על המשרתים, כי אם ניהלה בעצמה את ביתה וטיפלה בחינוך ילדיה, שהיו כרוכים מאד אחריה תודות למזגה הטוב, השקט והמופלא שהשרתה על ביתה מהודר, השמרני, אך הפתוח לרוחות הזמן. מאורעות שנת 1938, כשהונהגו באיטליה חוקי ההפליה נגד היהודים, הגדילו את שנאתו של קרלו למשטר הפשיסטי. הוא נאלץ לפרוש מן השותפות המסחרית, שהייתה פרנסתו. צומצמו הוצאות הבית, נסגרו בתי הספר בפני הילדים, ומרה שחורה ירדה על קרלו. בעת הזאת התגלתה ג’ינה ביציבותה הנפשית ועודדה את כולם. משהורע המצב עוד יותר בשנת 1943, כשכסשו הגרמנים את איטליה, הסתתרה המשפחה בהרים שליד פירנצה ומאוחר יותר ברחו לשוויץ, שם מצאו להם מקלט במחנה פליטים. ג’ינה ובעלה נאלצו לחיות בנפרד מילדיהם ולא ראו אותם אלא אחת ל- 6 שבועות.
בסוף המלחמה, בשנת 1945, שבו לבולוניה חסרי כל. הם שקמו את ביתם בסיוע של קרובים אמידים, אך קרלו, שהיה כבר מבוגר ועייף, הצליח בקושי לפרנס את המשפחה. דאגתה העיקרית של ג’ינה היתה נתונה לקידום לימודיהם של ילדיה. אך סופת המלחמה השפיעה את השפעתה. שושנה נטשה את לימודי הרפואה בשנת 1948 והצטרפה לתנועת “החלוץ”, יצאה להכשרה, ועלתה לארץ. הבת הצעירה פגשה חייל מהבריגדה הארצישראלית, נישאה לו והלכה אף היא אחריו לארץ ישראל. ג’ינה וקרלו עברו תחילה לפירנצה, לבית אבותיה, ליד שתי אחיותיה, ובשנת 1954 עברו שוב לרומא. הקשר עם הבנות הביא אותם, מדי פעם, לביקורים לישראל. הם ראו בעיניהם את הנעשה בארץ וג’ינה מצאה בקיבוץ, ליד בתה ונכדותיה, אווירה כלבבה. היא התחבבה על חברי הקיבוץ יוצאי איטליה, קשרה קשרים ורכשה את אהבתן של נכדותיה, והתחבבו עליה נופו של המקום ואורח החיים בו.
בשנת 1962, לאחר מות בעלה, שבה ג’ינה לפירנצה, אל שתי אחיותיה. בשנת 1974, כשמצב בריאותה לא אפשר לה עוד לחיות לבדה, החליטה לעזוב את איטליה ולהשתקע בקיבוץ רוחמה. היא חסלה את ביתה ללא צער וללא חרטה. אף על פי שהייתה רתוקה לכיסא גלגלים, בגלל שברים בשתי רגליה, השתדלה להיות מועילה ונטלה לביתה עבודת אריזה של מוצרי המפעל. שלמה עם עצמה ואסירת תודה על הטיפול המסור שהעניקו לה המשפחה ומוסדות הקיבוץ, ידעה ג’ינה ימים של נוחם באחרית ימיה, ליד משפחת בתה, ליד נכדותיה וזכתה אף לחבק את נינתה הראשונה.
ג’ינה נפטרה בבית החולים בבאר שבע, לאחר דלקת ריאות שהביאה לקיצה המהיר. גופתה נטמנה בבית העלמין ברוחמה.