כספי (ארג’נטרו) צפורה ז”ל

דף הנצחה לכספי (ארג’נטרו) צפורה ז”ל (03/03/1915 – 15/08/1990) ( יז אדר תרע”ה – כד תמוז תש”ן )

צפורה כספי

צפורה, ישה קטנת גוף, בעלת צעדים קטנים וזריזים וצחוק מתגלגל. בת 75 שנים הייתה כאשר בבוקר קיץ אחד נדם ליבה. צפורה לבית ארג’נטרו, בתם של חיה ודב, נולדה ב- 3.3.1915 בעיר פיאטרה ניאמץ אשר ברומניה. בעיר יפהפייה זו, שחוצה נהר הביסטריצה, עברו עליה ילדותה ונעוריה. אביה היה סוחר עצים ותבואות. בת 14 מצטרפת צפורה לתנועת השומר הצעיר, ממלאת תפקידים מגוונים של פעילות והדרכה, משתתפת בכנסים וסמינריונים רבים ומצטיינת בכל. בין השנים 1935-1936 עוברת להכשרה בעיר לוגוש טרנסילבניה, ומכאן עולה ארצה עם גרעין רומני, להכשרה ראשונית בקיבוץ שער הגולן וממנו לקיבוץ “עמל” בקרית חיים. צפורה, אישה חרוצה ונלחמת, יוצאת לעבוד עם קבוצת הבניין של קיבוץ עמל כברזלנית. ימים רבים היא אף שותפה לעבודות בסלילת כבישים, בהובלת חצץ וחול בקרוניות. מאוחר יותר נבחרת להיות אקונומית ב”עמל” קריית חיים. דואגת לספק לעובדים בנמל
תבשיל חם בטעם ביתי ובתוספת מילת עידוד שנונה. אהבתה הרבה של צפורה לצמחים ופרחים מביאים אותה ללימודי שתלנות בבית הספר החקלאי “עינות” ולעבודה במשתלת משמר העמק.

אך צפורה אינה בריאה, את גופה הצנום חוזרים התקפי מחלתה וכאשר זו גוברת, היא עולה
לירושלים לתקופת החלמה, כאן מנצלת את הזמן ולומדת את מקצוע התפירה. ידי הזהב שלה
והחוש ליופי משתלבים במקצוע החדש והוא נשאר נחלתה עד יומה האחרון.

אישה קטנת ממדים אך גדולת נשמה הייתה צפורה וכל הקרובים לה מעידים על קשרי ידידות אמת,
שידעה לבנות עמם, על שיחות נפש ואמון הדדי, שרק בודדים זוכים לו.

בגיל מבוגר יחסית, קשרה צפורה קשר משפחתי איתן עם משה ישראלי. בני משפחתו נקשרו אליה
כולם והיא העניקה להם חום ואהבה של אם ושל סבתא.

צפורה, קראו לה הבנים, סבתא כינו אותה הנכדים והיא אכן הייתה להם לסבתא אוהבת, מחבקת,
מפנקת.

את ביתם המשותף טיפחה צפורה בזכות חוש אסתטי, רגישות ודייקנות. באהבתה לפרח, הציפה בהם את המרפסת והמסדרון. הכל מחפה על גוף דואב וחולה הממאן להיכנע. יום אחר יום הולכת לעבודה, שבת אחר שבת מקפידה לנקות, לאפות ולהתכונן לקראת הנכדים, עד בוא אותו יום קיץ חם בו כמו לפתע השתתק הכל.

הלכה לעולמה אשה צנועה ושקטה, אך נמשכו ממנה חוטי קשר של ידידות ואהבה עמוקים אל משפחה
וחברים.

בלכתה ניתקה החוטים והשאירה כאב בקצה כל אחד מהם. ינוחמו משה ומשפחתו, תנוחם משפחתה וינוחם הקיבוץ. בלכתה צנועה היתה כמו בחייה.