דף הנצחה לכהן יוסי ז”ל (13/10/1944 – 03/12/2019) ( כו תשרי תש”ה – ה כסלו תש”פ )
אחרי מאבק קשה וכואב במחלתו הממארת, עצם הגבר היפה, החסון והחזק את עיניו לנצח.
יוסי נולד בתורכיה, ב-13 באוקטובר 1944 לאימא רינה ואבא יצחק כהן, זכרם לברכה.
בבית דיברו ההורים לדינו , שפה שהייתה שגורה אף בפיו.
בן ארבע עלה עם הוריו ארצה והמשפחה השתכנה בשכונת “נחלת אחים” בירושלים, השכונה הוותיקה הייתה מיושבת על ידי יהודים אורפלים, שהיו יוצאי מזרח תורכיה ונמנו על מגורשי ספרד.
בן עשר הגיע לרוחמה אל קבוצת “סלע”, קבוצת ילדים שהתקבצו מכול רחבי הארץ במסגרת ארגון “עליית הנוער”, רובם לא נולדו בישראל ועלו אליה כילדים צעירים מאוד. הוא התחנך במסגרת הקבוצה כשבע שנים, בהדרכת המחנכת אסתר קנר זיכרה לברכה, תקופה בה סיים את בית הספר היסודי ותיכון חלקי . מאוחר יותר, אחרי השרות הצבאי ומספר שנות חברות ברוחמה, השלים ידע כללי בלימודי התיכונייה באפעל. הכשרה מקצועית רכש, כאשר יצא ללימודי מכונאות ברופין.
את השרות הצבאי עשה יוסי עם חבריו בנח”ל, הוא התגלה כלוחם רגלי חזק המבצע את המוטל עליו באומץ ומתוך הכרה עמוקה בצדקת הדרך. יוסי לקח חלק פעיל בארבע מערכות לחימה: מלחמת ‘ששת – הימים,’ מלחמת ‘ההתשה’, מלחמת ‘יום – כיפור’ ומלחמת ‘שלום – הגליל’. כלוחם ניצב לא אחת במצבים קשים מסכני חיים, אך בראיונות אישיים שנתן לעלון הקיבוץ , הוא תמיד נשמע רגוע, מחושב, מכיר את הסיכונים ומבין את ההקרבה האישית המתחייבת בעת מלחמה. קור רוח, משולב בחוזק גופני ונפשי היו כרטיס הביקור שלו, וחבריו ידעו כי לצידו הם יהיו תמיד בטוחים יותר.
ב-1966 נישא לדליה ונולדו להם גיא, נופית, סיוון וכלנית שנישאו והביאו אל ביתם נכדים רבים שהיו למשוש נפשו.
אחד מתחביביו היה צילום והוא ביקש ואף קיבל אפשרות להשתתף במשך שנה, יום בשבוע, בחוג לצילום מקצועי בתל-אביב כשאחריו, יחד עם הצלם והשחקן יוסי קאנץ, צילם ופיתח שלל צילומים של רוחמה וחבריה.
יוסי עבד שנים ארוכות במוסך רוחמה, שם בא לידי ביטוי כוחו הפיזי הרב כאשר חבריו הסתייעו בו לא אחת כמנוף אנושי, היה חצרן של חדר-האוכל ואז גם לחץ ודאג להחלפת דוד הקיטור הישן שהקשה מאוד על המבשלות במטבח, איתן ועם מצוקתן הזדהה וליווה תמיד בחיוך, עזרה ובדיחה. הוא עבד בנגריית מפעל ‘המברשת’, ניסה להקים ענף קטן לגידול יונים, יצא לעבודות מחוץ לרוחמה כמשווק של חברות יצרניות, ולבסוף עבר הסבה מקצועית, השתלם כ”נאמן בטיחות” ועד יום עבודתו האחרון, ליווה פרויקטים רבים כאחראי הבטיחות באתרי הבנייה שלהם.
ברוחמה מילא תפקיד של רכז קניות, רכז צוותי חגים, בועדות הקשר עם החיילים, ואף שימש מציל בבריכת השחייה. ידיים עמלניות היו לו ואת ביתו, שהיה קטן למידותיו, הגדיל במו ידיו, קיר ועוד קיר, חלון ועוד חלון, מעליהם גג או סככה ולידם פיסת מדרכת ליד פיסת גינה, את התלכיד שיצר לא הקיף בלקט מקרי של פריטים רבים אותם צבר עם יחס מיוחד לכול ממצא שמשך את תשומת ליבו.
רוחב הגוף היה גם רוחב הלב והחיוך, עם צחוק מתגלגל, עם פשטות ורצון לסייע לכול מי שנזקק לעזרה, הוא צלח בבטחה את חייו ברוחמה , כול זה עד לרגעים בהם גם החיוך הממזרי והאופטימיות הנצחית לא יכלו לכשל הגוף. דליה, גיא, נופית, סיוון, כלנית, הנכדים וכול המשפחה הרחבה, אין מילים לתאר את העצב הרב שירד גם עלינו בהילקח מכם עמוד התווך האיתן של משפחתכם.
קבלו את השתתפותנו הכנה באבלכם העמוק.
