יצחקי קובוש יעקב ז”ל

דף הנצחה ליצחקי קובוש יעקב ז”ל (01/01/1936 – 02/05/1945) ( – טו תשי”ח )

קובוש יעקב יצחקי
קובוש נפל כחיל על משמרתו, גם אם לא בקרב נפל. הוא נפצע פצעים אנושים בתרגיל, במילואים. במצב קשה, הועבר לבית החולים בתל-השומר, שם נאבק כחודשיים על חייו, עד שגופו הצנום הוכרע.
קובוש הגיע ארתה כילד. הוא היה אחד מאלה אשר עלה בידם להימלט מציפורני החיה הנאצית, אחד מאותם היתומים ש”עליית הנוער” הצילה, בדרך לא דרך, מן הגורל שפקד את הוריהם באירופה, במלחמת העולם השנייה. כמעט שלא זכר את הוריו, אשר מצאו מותם בקרונות המוות ברומניה המנואצת. לפני הליכתם בדרך ממנה לא שבו, דאגו להציל את חיי שני בניהם. בן 9 היה קובוש כשהגיע ארצה. עד גיל 13, חי, התחנך ולמד במוסד של יתומים מיסודה של “עלית הנוער”, בהרצליה. לרוחמה הגיע בשנת 1951. עדיין ילד היה בבואו לקיבוץ, ילד מוכה גורל ונטול בטחון עצמי. אך הוא מצא ברוחמה חברת ילדים והוא השתלב בה, וגדל עמה יחד, עד שחברת הנוער הפכה לגרעין “למרד”.
קובוש היה בעל כושר הסתגלות מופלאה. הוא נתגלה כנער בעל אופי טוב, מוכן תמיד להיחלץ לעזרה, עליז ובעל תושייה במצבים קשים. בלטה אצלו אהבתו לבעלי-חיים. הוא גידל יונים וכלבים, טיפל בסוסים ואהב לעזור לרפתנים בעבודתם. כשגדל הפך להיות לפלח נלהב. יחד עם כל הגרעין יצא קובוש לשרות הצבאי במסגרת הנח”ל. מאוחר יותר עבר קורס צניחה וברוחו המיוחדת אימץ אל ליבו את חווית חיי הצבא.
התקופה הייתה סוערת, חדירות של מחבלים גרמו לתגובות צבאיות תכופות של צה”ל בצפון, במזרח ובדרום. קובוש השתתף במבצעים אחדים ואף באחד מן הגדולים בגבול הצפון, במבצע “כנרת”. במלחמת סיני של שנת 1956 השתתף כצנחן וזכה לשוב הביתה בריא בגופו ושלם ברוחו.
מששב הגרעין לרוחמה, להפתעת כולם ובניגוד לציפיות, לא רצה קובוש לעבוד בחקלאות. הוא רצה להיות נהג. כשסירב הקיבוץ להיענות למשאלתו, פקד אותו משבר ועזב את המשק. הוא חזר להרצליה, אך רק לתקופה קצרה, כי לא מצא את מקומו בעיר. חזקים מידי היו קשריו אל אדמת רוחמה, אל חבריו לגרעין ואל חיי הקיבוץ. על כן שמח ומיהר לשוב לקיבוץ, כאשר חבריו לגרעין הציעו לו לחזור.
שלושה ימים לאחר שובו, קיבל צוו לשלושה ימי מילואים. באימון לילי, נפצע פצעים אנושים. ארבעה כדורי עופרת שנפלטו מנשקו של חבר ליחידה, ריסקו את ביטנו. אחיו לא מש ממיטתו בבית החולים. חברי קיבוץ רבים באו, זה אחר זה, לטפל בו ולעודדו, אך מאמצי הרופאים לא הועילו. עד נשימתו האחרונה הוא עוד קיווה להיוותר בחיים.
על פי בקשת אחיו, הובא קובוש למנוחת עולמים, בחלקה הצבאית של בית הקברות בקרית שאול.