ינטל אנריקה ז”ל

דף הנצחה לינטל אנריקה ז”ל (02/12/1912 – 21/01/1992) ( כב כסלו תרע”ג – טז תשנ”ב )

אנריקה ינטל
המוני עמך ישראל זבו את העולם הישן ועברו אל העולם החדש, בחפשם פרנסה לעצמם ועתיד טוב יותר לבניהם. אלפים רבים נענו לקריאתו של הברון הירש אשר הושיב אותם בערבות ארגנטינה הריקים. היהודים והברון כאחד קיוו שיום מן הימים ימצאו את מחיתם בחקלאות ויהיו לאנשים “פרודוקטיביים” ולא יתקיימו מפרנסות אוויר כמושבותיהם הקודמים. גם הוריו של אנריקה ינטל נסחפו בגל הגדול ועקרו מאירופה לדרום-אמריקה. הוא עצמו נולד כבר ביזור הפאמפאס רחבי הידיים בקולוניה אסאווילבאסו, בפרובינציה אנטרה-רייס.
אנריקה נולד כצעיר הבנים ולו עוד 17 אחים ואחיות. בית הוריו היה מעין בית וועד ליהודי הסביבה. בבית ההורים היה קיים בית תפילה עם ספר תורה ובו היו מתאספים יהודים בימי חג ומועד. אנריקה המשיך את חייו בקולוניות ואף למד מכונאות, כדי לטפל במכונות החקלאיות של המתיישבים. מלבד זה עסק במשך חייו בעוד מלאכות רבות.
בגיל עשרים עזב, כרבים אחרים, את הקולוניות ועבר לבירה, בואנוס איירס. במשך שנים התפרנס כמתאגרף מקצועי, עד אשר מחלת עיניים אילצה אותו לחפש פרנסה אחרת. חזר לקולוניה והיה במשך שנים בעל עדר בקר לבשר, עד ששיטפון גדול בשנת 1965, חיסל את הבהמות. כדי להתפרנס בכבוד, גם מעסקים אחרים לא משך את ידו. יחד עם שותף, אביו של חברנו יעקב קרנסה, ייסד חברה להשכרת משאיות ולא אחת ביצע בעצמו את ההובלות.
כמקובל, נשא אישה, הוליד שלוש בנות, אך לאחר זמן המשפחה התפרדה. במשך כל אותו זמן היה קשור לתנועה הציונית ולמוסדותיה. בשנת 1966 נשא את שושנה, אלמנת שותפו בעבודה, אשר נענתה לו לאחר למעלה מעשר שנות בדידותה.
בשנת 1980 עלו ארצה כדי להצטרף אל ילדיה של שושנה אשר חזרו לקיבוץ. אף-על-פי שהיה איש חובב בריות וחברותי, הקליטה קשתה עליו כל ימיו בקיבוץ. התנאים החברתיים להם הורגל והם השתנו כאן ללא היכר, העבודה שלא סיפקה מאווייו, כל אלה הכבידו על הסתגלותו לתנאי המקום אשר היו שונים מכל אשר הכיר מקודם.
נזכור את אנריקה ינטל ואת משפחתו, כאחד מאלה אשר נטלו חלק בגופם, בדרמה הגדולה של העם היהודי במאה הזאת, אחד מאלה אשר השתתפו בטלטלה הגדולה מאירופה לאמריקה ומשם לישראל. נזכור את אנריקה כמי שאהב בני אדם, ניסה לקרב ולהתקרב.
יהי זכרו ברוך.