טודורוס לונה ז”ל

דף הנצחה לטודורוס לונה ז”ל (16/09/1902 – 06/07/1980) ( – כב תש”מ )

לונה טודורוס
חייה של לונה טודורוס, אמה של חברתנו זיוה רבנה, לא היו קלים כלל וכלל. ובאחרית ימיה, כאשר מצאה את השקט והשלווה בקיבוץ, ליד בתה, שיתק השבץ את גופה ונאבקה חודשים ארוכים על חייה.
לונה נולדה בראשית המאה שלנו. בפרבר של איסטנבול, בטורקיה, בבית יהודי מסורתי. בימי מלחמת העולם הראשונה נתייתמה מאביה וכל עול הבית, שמנה 9 ילדים, נפל על שכמם של אמה ובניה הגדולים. גם לונה, שהייתה אז בת 9, נאלצה לעזוב את לימודיה ולעבוד בתפירה, כדי לאפשר לאחיה הגדולים ללמוד.
בשנת 1928, כשהיא בת 26, נסעה לונה לאיטליה ושם התחתנה עם יצחק טודורוס , סוחר בדברי לבוש בעיר מילנו. בשנת 1931 נולדה ביתם הבכורה, שרה ושלוש שנים אחר-כך, נולדה בתם השנייה, זיוה. סערת המלחמה, אליה נסחבה איטליה לצידה של גרמניה הנאצית, לא השפיעה, בהתחלה על גורל המשפחה. רק בשנת 1943, לאחר שנולד בנם יהושע, אסרה המשטרה הפשיסטית את יהודי העיר. תודות לאזרחות הטורקית של יצחק שוחררה המשפחה מן הכלא כעבור מספר שבועות. אך ימי השקט לא ארכו והם נאלצו לברוח לשוויץ, שם מצאו ההורים מקלט במחנה הפליטים והילדים אצל משפחות מאמצות.
שלוש שנים שהו בני משפחת טודורוס בשוויץ. רק בשנת 1946 שבו לאיטליה, תחילה בכפר שבסביבת מילנו ואחר-כך, לאחר שיצחק ביסס מחדש את מסחרו, בעיר עצמה. אך תקופת המלחמה השפיעה את השפעתה על ילדיהם. הם מצאו את דרכם אל הציונות, אל תנועת הנוער, ובשנת 1950 עלתה שרה, הבת הבכורה עם הגרעין שלה לישראל, לקיבוץ רוחמה. שנה אחר כך, ב- 1951, יצאה כל המשפחה בעקבותיה. לונה נשארה עם ילדיה בקיבוץ, שעה שבעלה ניסה למצוא את דרכו בארץ. כשנדמה היה שפרנסתו מצויה בידו, כעבור פחות משנה. הצטרפה לונה אל בעלה. אך ההצלחה לא האירה להם פנים, ובשנת 1954 הם החליטו לחזור לאיטליה, שם שבו לעסוק במסחר בדברי לבוש.
עשר שנים מאורח יותר, באו בני הזוג לבקר את ילדיהם בארץ ויצחק מת מוות פתאומי. לונה החליטה להישאר בארץ. היא ניסתה להשתקע, החליפה מדי פעם מקום מושבה, עד שבשנת 1970, ניסתה לבנות מחדש את ביתה ואת חייה בבת ים. אך הניסיון לא עלה יפה. אלה היו שנים קשות, ועל אף הקשיים, בגאוותה העצמית הגדולה, סירבה להיעזר בילדיה. בסוף, בשנת 1975, החליטה לונה לחיות בקיבוץ ליד ביתה ומשפחתה. חייה לא היו קלים. על אף גילה המתקדם היא השתדלה להיות מועילה ועבדה במסירות במחסן הבגדים. ביתה היה מסודר בקפידה ועשתה ככל יכולתה, כדי להשתלב בחיי המשפחה בקיבוץ.
מששיתק השבץ את גופה, נתגלתה לונה, האישה בעלת האופי החזק. היא ידעה להתגבר על מכאוביה ובזכות רצונה האיתן החזירה לעצמה את העניין בחיים ואפילו בצעה עבודות קלות ומתאימות אשר זימנה לה זיוה, תוך טיפולה המסור. כל דבר קטן היה מהנה אותה והייתה אסירת תודה לסובבים שעודדו אותה עד ימיה האחרונים.