דף הנצחה להכהן יעקב ז”ל (03/06/1929 – 15/02/2020) ( כד אייר תרפ”ט – כ שבט תש”פ )
יעקב חיים הכהן
בשנת 1929, בבירת תורכיה איסטנבול, נולד למשפחת הכהן בן זקונים.
יעקב, ילדם החמישי של אמא אסתר ואבא ניסים גדל בבית חילוני, עם גוון מסורתי חם ופתוח.
למד 10 שנים בבית ספר וכנער צעיר הצטרף לתנועות נוער. הן שבו את ליבו בסיפורים ציוניים והוא החליט, על אף התנגדות הוריו, לעלות ארצה בגפו.
מהומות אנטישמיות ורדיפת היהודים חיזקו את ידיו וידי אחיו שהקדים ועלה לפניו.
יעקב עלה ארצה בדרך היבשה, על רכבת דרך סוריה. בטעות ירד בעיר חלב שבסוריה שנראתה לו כישראל, אך מהר מאוד הבין את טעותו ועלה לרכבת וכך דרך לבנון, בשנת 1945 הגיע לחיפה.
בישראל הצטרף אל קבוצת נערים של עליית הנוער בקבוצת “כנרת”, שם השלימו לימודים ועבדו בקיבוץ. הוא סיפר שהמעבר לחיי עבודה היה לו קשה מאוד.
לפני פרוץ מלחמת השחרור, עוד בטרם מלאו לו 18, הוא נשבע אמונים והתגייס לשורות הפלמ”ח. הוא החל דרכו בהכשרת “יציבים” בקיבוץ “איילת השחר”, הוצב לפלוגה ב’ של הגדוד השלישי של חטיבת “יפתח” ובתפקיד חובש גדודי, לקח חלק בליווי שיירות אספקה לגליל.
באחת הפעולות נפצע יעקב ואושפז במחנה “סרפנד”, שם כדי לא לגלות את קשריו עם הפלמ”ח, הוא שרף את כל מסמכיו ותעודותיו האישיות.
המפגש הראשון שלו עם רוחמה היה בשנת 1948 כשהגיע אל בית החולים הצבאי, שהוקם ברוחמה, מעל ומתחת לקרקע.
בתום המלחמה הצטרף אל גרעין שהקים את קיבוץ “בית גוברין”.
אחרי שנתיים התגייס למשטרת ישראל בתפקיד חוקר ובאותה תקופה הכיר את רחל. הם נישאו ונולדה בכורתם אסתריקה.
הרעיון לשוב ולעבור לגור בקיבוץ קינן בו כל הזמן והזוג הכהן החליט לנסות ולהצטרף אל אחותה של רחל, עירית, בקיבוץ רוחמה.
לא קל היה המעבר. חבריו בעיר ניסו להניא אותו מכך, אבל הוא היה נחוש לנסות.
ברוחמה, באותו זמן, כבר נקלט גרעין “איילון” ויעקב סיפר שהוא חייב את קליטת משפחתו הקטנה ליחי הרמן ומורדי רפפורט שעזרו מאוד בקליטתם, וכן לציפורה ועלי חיימוביץ’ שהיו למשפחתם המאמצת.
יעקב היה איש מפלגה ערכי ונחוש. במאמרים בעלון הקיבוץ הוא הציג את משנתו הפוליטית והחברתית, ורבים ממאמריו פורסמו בעיתון “השבוע בקיבוץ הארצי”.
בתקופה מסוימת הוא אף קיבל מטעם עיתון “על המשמר”, מינוי רשמי של כתב חברתי באזור הדרום.
היה פעיל במפלגת מפ”ם בשדרות ובאר שבע.
כפעיל ב”הסתדרות העובדים הכללית” התמנה ל”מזכיר השילוב האזורי בדרום” והיה אחראי על קשר בין הקיבוצים ועיירות הפיתוח.
ברוחמה הוא מילא תפקידים רבים, מסדרן עבודה ועד מזכיר הקיבוץ.
כדי להשלים את לימודיו יצא ללימודים בתיכונייה באפעל ומזרחנות בגבעת חביבה.
עבד בלול וכן כאחראי מחסן חומרי הגלם של מפעל “המברשת” ועבד במחלקות הייצור השונות, שימש כאקונום חדר האוכל, והיה חבר כמעט בכל הועדות והצוותים שהתקיימו ברוחמה.
אהבתו לחדשנות וטכנולוגיה דחפה אותו לקידום יוזמות כגון הכנסת טלפונים וטלוויזיות לקיבוץ.
כאשר החלו להופיע המחשבים האישיים, הוא נשבה בקסמי הטכנולוגיה החדשה, השקיע ולמד את התפעול והתוכנות, דחף וקידם הקמת חדר מחשבים לחברי רוחמה ושמח לקיים חוגי מחשבים עבור כל מי שהיה חפץ בכך ושנים ארוכות נחשב בר-סמכא בכל ענייני המחשוב.
גם במועצה האזורית “שער הנגב” במסגרת מועדון “יחדיו”, קיים חוגים דומים.
יעקב הכהן היה איש עקרונות והקפיד להשמיע את דעתו האישית ואת מחשבותיו המקוריות. רק מחלתו הצליחה לכרסם ביכולות אותן טיפח במהלך חייו.
היה איש משפחה חם, אהוב ונאהב, וגאה עד מאוד בשבט שצמח וגדל ברוחמה עם קשרי המשפחה שהתרחבו.
לרחל, אסתריקה, סמדר, ארז וינון, למשפחות הרחבות, הנכדים והנינים, אנו שותפים באבלכם, מצאו נחמה במורשת אביכם שהשקיע את כל חייו בבניין רוחמה וחיזוקה.
יהיה זכרו ברוך.
