גבריאלה הדר ז”ל

גבריאלה הדר ז”ל
בשיבה טובה הלכה לעולמה חברתנו גבריאלה הדר.
גבריאלה נולדה בדצמבר 1928 בעיר ג’נובה באיטליה, לאבא גואידו ואמא פרננדה לוצאטי.
בג’נובה, עיר נמל עתיקה לחופי הים התיכון בצפון איטליה, הייתה קהילה יהודית, לא מאוד גדולה אך מגובשת ופעילה, ובתקופה מסוימת היה האב גם ראש הקהילה.
למשפחה היה בית מסחר לפחם והיא חייתה חיים מבוססים ומאושרים עד לעליית מוסוליני והחלו רדיפות היהודים.
בתקופה הזאת הגיעו אל העיר פליטים יהודים מארצות אירופה, אימה של גבריאלה ,
יחד עם הקהילה היהודית בג’נובה, התגייסה לעזור לפליטים ומדי יום, במשך שנה, סיפקה ארוחה חמה לילדי משפחת פליטים מוינה,
– האם במקום זה נוצקה בגבריאלה הנערה תחושת המסירות שכה אפיינה אותה כול חייה?
אחיה הבכור של גבריאלה עמנואל לוצאטי, עבר להתגורר בשוויץ וניסה לעזור למשפחתו לברוח אליה,
אך על הגבול נעצרה המשפחה הקטנה ונשלחה חזרה, משפחת איכרים איטלקית, חסידת אומות עולם, הסתירה אותם בהרים בכול תקופת המלחמה ודאגה לכול מחסורם.
עם תום המלחמה , חזרה גבריאלה אל בית ההורים המופגז, הבית שוקם
היא חזרה ללמוד בתיכון והצטרפה אל תנועת ‘החלוץ’ שהפעילה הכשרה לקראת העלייה לישראל במקום שנקרא “תל-ברושים” ליד פיזה.
מדריך איטלקי צעיר מישראל, שהשתייך לקבוצת העולים האיטלקים הראשונה שהגיעה אל קיבוץ רוחמה, נשלח לארץ מולדתו על מנת להכין קבוצת נערים נוספת לעלייה.
המדריך הנמרץ, שכבר ידע עברית טובה ושירים ישראלים רבים , שבה את ליבה של גבריאלה.
אחרי עליתה ב-1950 לישראל על האונייה ‘גלילה’ , עם הקבוצה האיטלקית השנייה, שהגיעה גם היא לרוחמה, נשא המדריך הצעיר אלדד לאישה, את החניכה גבריאלה.
כאן היא עבדה כמטפלת, נשלחה לקורס מטפלות קצר ואת כול השנים הרבות של עבודתה עשתה כמטפלת, של פעוטים, ילדי גן ובית ספר יסודי.
בלי קורסים ארוכים, בלי תעודות ומסמכים, רק עם הבנה לצרכים של הילדים ומסירות
היא התמידה בעבודה המחייבת, גם הרבה שנים אחרי גיל הפרישה הרשמי של הפנסייה.
בנוכחותה הקבועה בבתי הילדים היא הוסיפה ביטחון להורים הרבים שבילדיהם טיפלה.
פן מיוחד במינו הביאה גבריאלה, עם חשיפת הילדים לעבודותיו הנפלאות של אחיה האמן הידוע עמנואל – ללה לוצאטי.
היו אלה כמו “שיעורים באמנות”, רבים מילדי רוחמה זוכרים לה על כך חסד.
לצד בעלה אלדד, ששלט בתחומי עניין רבים, ניהלה גבריאלה את ביתם הקטן בהבנה ואהבה גדולה.
לבנים גדי ורפי ולמשפחותיהם שהתרחבו עם נכדים ונינים היה הבית אבן שואבת של הרבה ידע וחום.
לכולכם , השתתפותנו הכנה בצערכם העמוק על מות אמכם וסבתכם.