דף הנצחה לבן שמואל חגי ז”ל (25/02/1944 – 07/08/1974) ( – יט אב תשל”ד )
חגי בן שמואל
מלחמת יום הכיפורים האימתנית הייתה מאחורינו. מולך הדמים פסח על ביתנו, אך לא ידענו שלא תעבור שנהה ונשלם את החוב: חגי, אחד היפים והטובים בין חברינו הצעירים קפח חייו בתאונה טרגית של האוטובוס בה נפגעו חיילים ששבו מן החופשה לשרות – והוא ביניהם.
חגי נולד בראשית 1944 באלקזה – במרוקו הספרדית- עיר קטנה שרוב תושביה יהודים, שם גם סיים את בית הספר היסודי “אליאנס”, בהצטיינות. בגיל 11 עזב את בית-הוריו כדי להמשיך בלימודיו התיכוניים בעיר גדולה יותר. ב-1957 עברו הוריו לטנג’ר ושם המשיך את לימודיו בבית-ספר להנהלת-חשבונות, במשך שלש שנים. הוא היה אחד מייסדי קן “השומר-הצעיר” בטנג’ר. בשנת 1961 עבר עם משפחתו לקזבלנקה, שם המשיך לימודיו ואז – התחיל להקדיש את רוב זמנו לפעילות התנועה והקן.
בתקופה זו רשם חגי פרק מפואר בחייו. התנועה במרוקו פעלה במחתרת. על אף היותו בן 17 הטיל עליו השליח הישראלי את מלוא האחריות הארגונית והביטחונית בתנועה וחגי לא הכזיב. הוא פיתח פעילות ארגונית ענפה: דאג למקומות מפגש במחתרת, ארגן סמינרים, הרכיב גרעיני הכשרה וטיפל בהעברתם את הגבול באמצעות דרכונים מזויפים. בשנת 1963 קיבל הוא עצמו אישור לעלות, הוא הצטרף לגרעין “סוללים” והפליג אתם להכשרה, לדרום צרפת, התאקלם במהירות לחיי ההכשרה והתרגל להיות אחד החברים מן השורה.
בדרכו הצנועה והמעמיקה הכה שורש חגי בחיי הארץ ובחיי הקבוץ. למד עברית, אימץ לעצמו את ההווי הישראלי והפך לחלק מן החטיבה הצעירה במקום. הוא נשא לאישה את אביגיל והתבסס בחיי העבודה במשק. עבד תחילה במטעים, אחר כך בענף הפלחה. כעבור מספר שנים קיבל לעצמו לזמן קצר, את ריכוז הענף. מן הפלחה עבר לענף השלחין והיה אחראי לגדולי המקשה ליצוא. חגי ראה עצמו כחבר קבוץ לכול דבר וכך הסביר את התנהגותו לחבריו, אשר לא ראו בעין יפה את התרופפות מסגרת הגרעין. נועם הליכותיו וחכמת לבו עשוהו חוליה עיקרית בחטיבה הצעירה כולה. נראה שהוא ראה נחת בחיי המשפחה שגדלה לאחר שנולדו שתי הבנות, הדס וסיגל. אופיו, אמונותיו, ודבקותו בעקרונות חיבבוהו על גרשון ואליה, הוריה של אביגיל והם מצאו בו נחמה לא מעטה לאחר מותו של אסף ז”ל.
כחייל, חגי היה דמות מיוחדת במינה. הוא אהב בני-אדם ושנא את הצבאיות והמלחמה. יחד עם זאת התנדב, ביחידת חיל-ההנדסה בה שירת לתפקידים מסוכנים. הוא סירב לצאת לקורס מ”כ, כי לא ראה עצמו מסוגל לפקד על חברים אתם שירת, אך אולץ ליטול על עצמו תפקיד של מ”כ גם בלי ההכשרה. מנהיגותו הטבעית ודוגמתו האישית עשו יותר מן הסמכות הפורמלית. אנשיו נענו לכול משימה מסוכנת ולכול עבודה קשה. המרחק בין המפקד לפקודיו היה לגביו חסר-משמעות: הוא הקפיד למלא גם כמפקד, את כול מה שהוטל על חייליו גם אם היה פטור מהם בתוקף תפקידו.
מותו של חגי הכה מכה קשה את הגרעין, את משפחתו בארץ ואת הוריו בקנדה. אלמנותה של אביגיל, יתמות הבנות ואבדתם החדשה של גרשון ואליה חידדו את הרגשת הכאב העמוק בגופו של הקבוץ כולו. הוא הובא קבורה בבית העלמין של הקבוץ.
