דף הנצחה לבן מובחר אורו ז”ל (01/01/1899 – 27/10/1981) ( – כט חשון תשמ”ב )
אורו בן מובחר
תמו שנות חייה הארוכות של אורו בן מובחר, אמה של חברתנו רותי.
אורו נולדה בשנת 1899 בעיירה תקירדק שבטורקיה. בגיל צעיר מאד נתחמה מאמה, ואביה חיים לוי נשא אישה שנייה ונולדו לו עוד ארבע בנות. כדרך אותם ימים בטורקיה, קבלה אורו השכלה עממית ולמדה תפירה. במקצוע זה עבדה עד לנישואיה ב-1923.
בת 24 הייתה אורו כשנישאה לשמואל בן מוכתר, סוחר נוסע לדברי סדקית, גרוש, מבוגר ממנה ואב ל-6 ילדים מנישואיו הקודמים (2 בנות ו-4 בנים). אורו קבלה על עצמה את הטיפול בילדים של בעלה ובמשך 10 השנים הבאות ילדה בעצמה 3 בנות ו-2 בנים ועם 11 ילדיה עברו בני הזוג מובחר לעיר הבירה – קושטא. בשלב זה בחייהם חלה שמואל ואורו נאלצה לדאוג לפרנסת משפחתה הגדולה. היא פתחה וניהלה חנות קטנה לנעלים . מרים וקשים היו חייה של אישה מטופלת בילדים רבים ובבעל חולה, אבל היא הצליחה לקיים את ביתה בכבוד.
במשך השנים הסתדרו ילדיו הגדולים של שמואל והקימו להם בתים משלהם: בכור ולאון הבנים הגדולים שנפטרו בינתיים – אסטריה ורגינה שעדין חיות עם משפחותיהן בטורקיה ויוסף וניסים שהגיעו לארץ וחיים היום בנתניה. מלכה ואסתר בנותיה הבכירות של אורו מצאו את דרכן אל תנועת ה”חלוץ” ובשנת 1944 עלו ארצה והגיעו לקבוץ שפיים להכשרה. מאוחר יותר עלו להתיישבות עם הגרעין ל”הגושרים”. בעקבותיהן הגיע לארץ גם הבן הגדול של אורו – חיים, במסגרת “עליית הנוער”, הוא נקלט בבית הספר הדתי – בפנימייה – במגדיאל. בגמר לימודיו התגייס לפלמ”ח והצטרף אף הוא לקבוץ “הגושרים”.
רותי ומשה הצעירים בין ילדיה של אורו, עלו אף הם במסגרת “עליית הנוער”, בקיץ של 1948 ונקלטו בקבוץ “יגור”. שנה אחר כך, בשנת 1949, הגיעו גם אורו ושמואל לארץ בעקבות ילדיהם, והתיישבו בקבוץ “הגושרים”. שמואל לא האריך ימים. הוא נפטר בשנת בשנת 1955. אורו הסתגלה מהר לצורת החיים החדשה, תוך מאמץ לתרום את חלקה לחברה אשר קלטה אותה. היא עבדה תחילה עם מלכה בבית ההבראה של הקבוץ. חברים רבים ידעו להעריך את חכמת החיים ונועם הליכותיה, ואווירת ההכרה בתרומתה החיונית גרמה לה אושר רב.
אלה היו שנים יפות, אולי המאושרות בחייה, כשהיא נהנית מאהדה כללית ומאהבתם הגדולה של ילדיה ונכדיה הרבים.
בשנת -1962 נפטר לאחר מחלה, בנה חיים. אבל כול עוד עמדו לה כוחותיה הגופניים המשיכה לעשות למען הכלל והביטה בעיניים אוהבות על הישגיהם של ילדיה ומשפחותיהם הפזורים בכול הארץ: מלכה לבית חבלין עם 6 ילדיה ושני הבנים של חיים ב”הגושרים”, אסתר לבית פנחס עם 3 ילדיה בבאר-שבע, רות עם 3 ילדיה ב”רוחמה” ומשה עם 3 ילדיו ב”שדה אליעזר”. בסך הכול 17 נכדים.
המפנה חל כאשר, כעבור מספר שנים, כשכוחותיה הפיזיים הלכו ואזלו, נפטרה גם בתה הבכורה ואהובה מלכה. זו הייתה מכה נפשית קשה וליבה לא עמד במבחן. במצב זה הגיעה בשנת 1975 לרוחמה, אל בתה רות, כשהיא בת 76, עמוסת סבלות חיים וזיכרונות עמל, שקטה ומשלימה עם גורלה.
שנה אחר הגיעה לרוחמה העמיקו ייסוריה, כאשר שותק גופה. שש שנים נוספות נאבקה אורו על חייה, בסבלנות אין קץ, כשבתה האוהבת דואגת לכול צרכיה.
חייה ומותה היו דוגמה ומופת. היא הייתה אם אמיצה שנשאה בעול כבד במחצית שנות חייה, שידעה להתאים עצמה לתנאים המשתנים של הגורל היהודי בין שתי מלחמות העולם וזכתה לראות בחייה את השינויים שחוללו הציונות וקום המדינה בחיי ילדיה
