בן-יעקב זננזיפ יצחק יציקל ז”ל

דף הנצחה לבן-יעקב זננזיפ יצחק יציקל ז”ל (22/08/1915 – 25/09/1993) ( יב – יא תשרי תשנ”ד )

יצחק יציקיל בן יעקב (זננזיפ)
את פרס קפלן משנת 1969 קבל יציקיל “בעד יוזמה והתמדה… כושר המצאה” ועוד. לא צויין שם שהיה חבר נאמן, בעל מזג נוח, תמיד מחייך, מוכן להקשיב, ונענה לכל פנייה. איש נפלא ורב פעלים.

יציקיל נולד בבוטושן, רומניה, לאימו פטיה ואביו יעקב בשנת 1915. הוא גדל בבית מסורתי ודל אמצעים. את השכלתו קבל בבית ספר מקצועי, במקצוע המסגרות. הוא סיים את בית הספר בהצטיינות, את היתר השלים בכוחות עצמו.

יציקיל היה איש עבודה מגיל צעיר. יחסו לעבודה לא היה רק חיובי, לעולם ראה בה אומנות. מצעירותו עבודת הכפיים הייתה עבורו יותר מעשה יצירה מאשר הכרח קיומי. הוא מצא, לכן, תמיד עבודות נוספות בבחינת תחביבים כמו חיזוק אותיות על מצבות, תיקוני רדיו ומכשירים אלקטרוניים שונים. את הידע רכש בכוחות עצמו והעשייה הייתה פורקן לכוחות היצירה שבו.

בגיל 15 הצטרף יציקיל ל “השומר הצעיר” . היה פעיל בקן ובשנת 1935 יצא להכשרה. לא העלייה ציפתה לו עם סיום ההכשרה, כי בשל העדר סרטיפיקטים לעלייה, נאלץ להתגייס לצבא. גם שם ידעו לנצל את כשרונותיו ואת יכולתו. רק ביוני 1939 עלה ארצה בעליה ב’.

בקיבוץ השלב מהר במקצועו ונעשה מבוקש ואף חיוני בעבודות המסגריה, בהקמת מפעל חישוקים לעגלות ותקונן. עם העלייה לרוחמה המשיך במפעל המסגרייה בכפר ורבורג. המשיך במסגרייה גם עם העברתה לרוחמה ובסוף עגן במחלקת האחזקה של “המברשת”.

במשך הזמן הקים משפחה עם גוסטה רעייתו וחבק שלושה בנים: איתן, עזרא ויעקב. הייתה זו משפחה נאה, שקטה ונעימה. אך זה לא מנע מהגורל העיור להתאכזר בה קשות: יעקב, בן הזקונים נפטר ממחלה ממארת, עזרא נפצע קשה בצבא ועבר ניתוחים וטיפולים רבים עד ששוקם, איתן ומשפחתו התרחקו מעבר לים הגדול וגוסטה, האם נפטרה כאשר הם עדיין צעירים יחסית.

יציקיל נשאר בודד. הוא עמד כסלע איתן בתלאות גורלו, ומעינות אהבתו למשפחתו ומסירותו אליה ולקיבוץ לא פסקו מלנבוע.

שקוע בחריצות עבודתו, עונה ברצון ובחיוך לבקשות חברים, נוסע לכול מקום לעמוד לצד בניו כאשר נתבקש, השתלב בטבעיות במשפחת חוה ואהרון איתמרי כסבא טוב. עד יומו האחרון נשא באומץ את צערו ואת כאביו, מבלי שזה יראה בחוץ.

אכן, איש קיבוץ מסור, בעל ואב אוהב הלך לעולמו וזכרו ברוך.