דף הנצחה לבן יעקב גוסטה ז”ל (14/10/1916 – 28/01/1977) ( – א שבט תשל”ז )
גוסטה בן יעקב
גוסטה יצאה לבית החולים לניתוח של מה בכך ולא שבה… בפליאה דהומה הביטו החברים זה בזה, פליאה מלווה מבוכה וצער. יותר מדי מכות הכה הגורל בה, ביציק ובמשפחתם, ועתה גוסטה הלכה מאתנו לעד.
גוסטה נולדה בעיר חוטין בחבל בסרביה, בשנת 1916. הילדה העליזה, ששרה ורקדה בשמחה, שאהבה את החיים וחיפשה אחר חברה כלבבה, הגיעה לתנועה בעודה צעירה מאוד, בגיל 12. היא גדלה במשפחה יהודית-שורשית. אמה הייתה אישה נאה וטובת לב. אביה היה איש גאה, אוהב ספר שעבד קשה לפרנסתו. הוא עשה הכל כדי להעניק השכלה נאותה לארבעת ילדיו. לאחר תקופת הכשרה ארוכה הגיעה גוסטה לפלוגת העלייה בפלוישטי, ועלתה לארץ בשנת 1936, עם הגרעין “למפעל”. הגרעין עבר תקופת הכנה ב”משמר-זבולון” – “כפר מסריק” של היום – וב”שער הגולן” והגיע בשנת 1937 לקריית חיים, הצטרף אל שלושת הגרעינים מפולין ויסדו את קיבוץ “העמל”. גם גוסטה הייתה בין הבאים והרשימה את כולם ברוחה העליזה ובקולה הערב.
בשנים הראשונות בקרית חיים, השתתפה גוסטה יחד עם שאר החברות במאמצי הקיבוץ במילויי צווי תנועת העבודה ולחדור אל העבודות החלוציות של אותם הימים. היא הגישה שירותים בתנאים קשים, במטבח ובמחסן הבגדים, והשתלבה במסכת החיים החברתיים. בשנת 1940 התקשרה עם יציק והקימה את ביתה. עם ההתיישבות ברוחמה המשיכה לעבוד בשירותים, למדה תפירה ועבדה במתפרה עד ימיה האחרונים.
גוסטה הפליאה את כולם באופייה החזק. כאשר פקדוה זה אחר זה, אסונות משפחתיים, איש לא יכול היה לדעת את המתרחש בנפשה. כשבנה הבכור איתן, חלה במחלה מסוכנת בעודו תינוק, היא שמרה על שלוות רוחה. כשמאוחר יותר, כעבור שנים, התאכזר הגורל במשפחה וגזל ממנה את בנם הצעיר, יעקובי ז”ל, והכול סביב חשו את חווית האבדה והשכול, הפגינה, גוסטה התאפקות ואומץ, שלטה ברגשותיה והקלה על בני משפחתה את המסה הטרגי.
במלחמת יום הכיפורים, ב – 1973, שוב פגע בה הגורל. בנה השני, עזרא, נפצע אנושות. ימים קשים של חרדה, ייאוש ואי-וודאות נמשכו חדשים רבים. גוסטה לא קרסה תחת עומס מכאוביה וכאשר קרה הנס והוא נשאר בחיים, הכינה עצמה לימים הבאים, לתלאות הניתוחים החוזרים. היא ידעה לקוות לטוב, ורוחה האיתנה הייתה לה לעזר רב ליציק ולכלתה האמיצה.
חברי הקיבוץ הרכינו ראשם על קברה של אחת מראשוני הקיבוץ והשתתפו בכול לבם בכאבם של יציק ובני המשפחה.
