דף הנצחה לבן אבו (בריקו) אברהם ז”ל (22/02/1943 – 08/06/1969) ( – כא תשכ”ט )
אברהם בן-אבו (בריקו)
באחד מימי הקיץ של שנת 1969 הודיע דובר צה”ל על נפילתו של חייל בעת מילוי תפקידו. אותו זמן הגיעה לקבוץ הידיעה המהממת שזה היה בריקו, ששרת במילואים עם יחידתו בבקעת הירדן. כדור פגע בראיותיו. החובש הגיש לו עזרה ראשונה, אך נפטר משטף דם פנימי בדרך לבית החולים.
בריקו נולד בשנת 1943 בעיר הקטנה לרש, בצפון מרוקו. הוא היה בן-זקונים למשפחה ציונית שומרת מסורת, שכללה ארבע אחיות ואח מבוגר ממנו. אחרי גמר בית-הספר היסודי נסע בריקו לקזבלנקה כדי להמשיך את לימודיו בבית הספר המקצועי “אורט”. בשנת 1961 הצטרף לקן השומר-הצעיר. הבחור התמים והביישני ששתק לרוב היה חביב על כולם, השתלב בפעולות המחתרת, השתתף בכנסים וסייע בידי השליחים.
בראשית 1963 הוא הגיע להכשרת אגין שבצרפת, כחבר בגרעין “סוללים”. בריקו התאקלם יפה לחיי עבודה בחקלאות. כוחו הרב סייע בידו והוא הרשים מאד את חקלאי הסביבה. בחיי החברה המשיך בריקו כדרכו, אך בשיחות החל להגן בלהט על דעותיו. במסיבות היה עליז מאד שופע מרץ ורקד בהתלהבות עד לרקוד האחרון. באותה השנה עלה לארץ עם כול הגרעין והגיע לרוחמה. הוא התגלה מהר כחבר בעל לב זהב, המוכן להושיט עזרה לכול אחד והיה לחביבם של הילדים. הם התפעלו מכוחו והוא אהב לשחק איתם. תחילה עבד בריקו בענף הפלחה ולא ברצון נענה לתביעת המוסדות לעבור ל”המברשת”. במפעל הפעיל מכונות אוטומטיות והשתדל ללמוד אותן על בוריו. בריקו לא היה מאושר מעבודתו בין ארבע הקירות וחבריו ידעו לספר על חלום שטיפח בנפשו, חלום על הרפתקה בצוות כיבוי שרפות ביערות. אך הוא היה קשור לקבוץ ולחבריו. קשר זה כמד במבחן, כאשר הוריו שעלו אף הם התיישבו בקרית אתא, האיצו בו לעזוב ולהצטרף אליהם. בריקו התלבט רבות אך לבסוף החליט להישאר בקבוץ.
חבריו בצבא העידו על בריקו כעל לוחם נחוש, מקלען פלוגתי דיקן, נאמן לחבריו ומהימן בבצוע הפקודות. יחד עם זה הוא לא היה איש המלחמה והשנאה. ממלחמת ששת-הימים הוא חזר מזועזע ממראות האימים של גופות בני האדם , אשר אך לפני רגעים נשמו ופעלו, אפילו היו אלה חיילי האויב. בריקו המגודל ובעל החיצוניות המגושמת התיישב על-יד חדר-האכילה, עיניו מבריקות ותועות כול כולו המום ממה שעבר עליו בקרבות הפריצה לאום אל כתף בסיני ובקרבות ברמת הגולן. עברו ימים עד שהוא חזר לעצמו, נרגע ושב להיות האיש בעל ידי הברזל והחיוך טוב-הלב והילדותי. כשחזר ליחידת הצנחנים בה שירת במילואים ונפגש שוב עם חבריו, שב לנחישותו המהימנה באמונים ובפעולות הצבאיות בגבולות, עד שנפגע ונפל.
משפחתו הגדולה בקרית-אתא קבלה בשברון-לב את מות בנם הנערץ ולפי בקשתם הובאה גופתו לקבורה בחלקה הצבאית בבית העלמין של חיפה.
