דף הנצחה לאפרת יעקב ישקה ז”ל (14/07/1914 – 22/08/1965) ( – כג תשכ”ה )
ישקה יעקב אפרת
על הקיבוץ ירדו תדהמה, יתמות ושכול. . . לבו של ישקה נדם. בני כל הגילים הביטו זה בזה בעיניים תוהות וחרדות: איך יראה הקיבות בלי ישקה? כי רב היה החלל שהותיר ישקה אחריו. הטבע חנן את ישקה בתכונות של עובד מסור ולוחם. רוב שנותיו בארץ הקדיש לעסקנות ציבורית ועם זאת היה פעיל בקיבוץ. הוא ריכז וועדות מרכזיות ומספר פעמים כיהן כמזכיר וכגזבר הקיבוץ. ראשו כסוף השיער בטרם עת בלט בשיחות הקיבוץ, מהן כמעט לא נעדר. היה לו גם הכישרון לספר ואת דבריו על נושאים חשובים ביותר תיבל בבדיחות. הוא נעזר בכישרון זה כדי לשתף את הקיבוץ כולו בפעילותו ובבעיות התנועה והמפלגה. בין תקופת פעילות אחת לשנייה ידע ישקה להיצמד אל מקום העבודה שהועיד לו הקיבוץ. חלקו היה רב גם במסיבות, הנחה אותן תכופות ואף תרם מפרי עטו.
ישקה נולד בשנת 1914 בעיר לוצק, בחבל ווהלין שבפולניה. בשנת 1927 הקים יחד עם אחיו הבוגר ממנו את “השומר הצעיר” בעירו. בגיל 17 היה בין מרכזי הקן ונציגו ב”החלוץ”. שנתיים אחר כך נלחם על נפש התנועה הציונית מול מגמת השבירה של התנועה הרביזיוניסטית ומיד אחרי זה התייצב בראשי מגבשי גרעיני העלייה של קיבוץ “עמל”.
הוא הגיע ארצה בין ראשוני הגרעין, בשנת 1936 ושהה בקיבוץ “בניר” בחדרה – היום קיבוץ “עין השופט”. לאחר שגרעינו התרכז בראשון לציון, עבר לשם והיה בין מייסדי קיבוץ “העמל” בקרית חיים. הוא עבד בנמל חיפה בקבוצת הטעינה של פרי ההדר. חושו המיוחד למנהיגות עשוהו עד מהרה לממלא תפקידים ולנציג העובדים במועצת פועלי חיפה.
בעלות הקיבות להתיישבות, בשנת 1944, תרם ישקה תרומה חשובה לביסוס המשקי של הנקודה החדשה. תנופתו העצומה נתגלתה במיוחד בימי מלחמת השחרור, כאשר הנגב היה נצור. הוא ייצג את כל היישובים בוועדת הנגב, וועדה בה נפלו ההכרעות הגורליות, שנגעו לקיום עתידם. בשנים שלאחר מכן, מילא ישקה תפקידים לרוב בבית ובחוץ, שליחויות בחוץ לארץ והתייצב במערכות פוליטיות כבדות, שרק יחידים היו מסוגלים למלא, והגיע לשלב של ייצוג במוסד העליון של ההסתדרות ולחברות במוסדות הקובעים של התנועה. כאשר נקרא לרכז את מטה הבחירות של מפ”ם, תפקידו האחרון, ואשר בעיצומו נדם לבו, עלתה רמת פעילותו של ישקה לשיא. הוא היה נואם ופובליציסטן מוכשר, אך גם אז, כשהיה עסוק וטרוד, מצא שעה פנויה לעכב חבר ותיק או צעיר בקיבוץ, לשאול על הנעשה והשמיע משהו שנון ומבדח. הוא נשאר חבר קיבוץ ואיש רעים תמיד.
המתח שמעגלי פעילותו נתן אותותיו בחייו הפרטיים. שרה, אשר לוותה אותו של השנים, מודעת למניעים שהריצו אותו ולחיוניות פעלו, נשאה באומץ, בהכרה ובהבנה את היעדרויותיו מחיי המשפחה ואת התפקיד החלקי בחינוך של בן-עמי. היא גם הייתה זו שנפגעה ביותר, כאשר כבה נר חייו.
חייו של ישקה היו סוערים וגדושי מעש. כל עוד חי, הטביע חותמו על כל שלב ושלב בהתפתחות הקיבוץ, אותו אהב בכל לבו. כאשר הלך לעולמו, ספור חייו היה לפרק מעורר הערצה, חלק מאגדת המקום.
