דף הנצחה לאנטוניר זליג ז”ל (16/08/1915 – 26/03/1997) ( ז אב תרע”ה – יז תשנ”ז )
זליג אנטוניר
זליג נולד בעיירה ביבולאר שבמולדביה, להוריו משה ושיפרה. בבית שבעה ילדים. אחרי סיום בית הספר העממי, זליג עבר לעיר יאסי, כדי ללמוד בגימנסיה ושם הצטרף לתנועת השומר הצעיר. בהשפעת התנועה, הוא עזב את הלימודים, למגינת לב הוריו ואחיו. כפשרה הלך ללמוד נהגות ומכונאות רכב.
באישון לילה ברח לקישינייב להנהלת השומר הצעיר. שם עבד במוסך והיה פעיל בקן. באותו הזמן נפטר אביו. המשפחה מנסה לשמור את העניין בסוד, כדי לא לגרום לקטיעת לימודיו, אך כשמתגלה הסוד מוכיח זליג שהוא “גבר” המסוגל לעמוד באסונות ולנהוג בתבונה – הוא חוזר ונשאר בבית עם המשפחה, נבחר לראש קן ומממן את פעילויותיו בכסף שמרוויח על ידי מכירת צעצועים שמייצר בעצמו. הוא בונה קן יפה ותוסס, אך זליג חושש שאם יעזוב את הקן הכל יתמוטט ואכן כך היה, כאשר הוא, לפי דרישתו יוצא להכשרה.
זליג עבר כמה וכמה הכשרות, גם בפלואשטי, ועבד במקומות שונים בבתי חרושת ובבתי מלאכה, במידה שפעילותו הציבורית אפשרה זאת.
פעם אחת הוא נתפס על ידי המשטרה שחשבה אותו לקומוניסט ובילה לילה שלם בתחנה. באוגוסט 1936 זליג עלה לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ “עמל”. בתחילה עבד בקבוצת בניין ונעשה טפסן ראשי, אבל הוא דרש לחזור למקצועו האהוב, המכונאות,. עם הקמת קואופרטיב להובלות של כל קיבוצי הסביבה, זליג מצטרף לעובדים שם. מאוד אוהב את עבודתו, קורא ולומד כל פיסת ידע שרק יכול לאסוף.
זליג נשא לאישה את הינדה ויחד גידלו את הבנות : דליה, כרמלה ומאירה. ככל שזמנו אפשר לו היה זליג אב מסור לבנות ומאוחר יותר סב אהוב לנכדיו.
עם העלייה לרוחמה הוא נעשה מרכז המוסך, לאחר מכן מקדיש את לימודיו ותשומת הלב למיכון החקלאי והתעשייתי, יזם ושכלל מתקנים שונים ורבים לקידום וייעול העבודה.
שנים רבות ניהל את מחלקת המיכון של המברשת ונסע לארצות הברית ולאירופה פעמים אחדות, לרכישת מכונות. נקרא לנהל את מחלקת המיכון החקלאי בקיבוצי השומר הצעיר, והיה חבר במחלקה לתעשייה של התנועה. תוך כדי עבודתו הקפיד זליג לכהן בתפקידים שונים בקיבוץ, כפי שנדרש.
בשנת 1966 זכה זליג יחד עם דוד דוד ויצקל בן יעקב בפרס “קפלן” על עבודתו הברוכה.
מעבר לעבודה אהב זליג להקדיש את זמנו לציור ולרשום, והשתתף גם באופן פעיל בקורס במכללה. בשיחות הקיבוץ, היה יושב זליג ורושם בהומור רישומי פנים לחברות וחברים היושבים בשיחה.
בשנים האחרונות, דבקה בו מחלה קשה שלא הרפתה ממנו וימיו האחרונים היו קשים. אבל אנחנו נזכור את זליג העליז, השמח, אבא וסבא ובעל נהדר, חבר נאמן לביתו הקיבוצי.
