דף הנצחה לאיתמרי זהריה ז”ל (01/06/1914 – 13/10/2010) ( ז סיון תרע”ד – ה תשרי תשע”א )
אור ליום רביעי, ה’ בחשוון הלכה לעולמה זהריה. את חייה החלה כשיינה לפני 96 שנים בעיירה קטנה בשם סרנה בחבל ווהלין בפולין. בת לחסיה עקרת הבית ולאהרון קוזה הנגר שעבד בבית מלאכה לייצור כרכרות ועגלות. לבני הזוג קוזה נולדו שישה ילדים, בחצר ביתם הם גידלו לתצרוכת הבית, ירקות ופרה חולבת, והם שמרו היטב על מסורת ישראל סבא, מהדלקת נרות שבת ועד הקפדה על כל המועדים כהילכתם. זהריה למדה בבית ספר “תרבות” וידעה היטב עברית, כילדה הצטרפה לתנועת “השומר הצעיר” והייתה בתנועה כ-12 שנים עד לשנה בה יצאה להכשרה. באותה תקופה רכשה את הידע הראשון שלה בתחום התפירה בבית ספר אורט. את שנות ההכשרה לקראת העלייה לישראל עשתה בעיר חלם, ממנה אף עלתה על האוניה ארצה והגיעה לחיפה בשנת 1939. בני משפחתה נשארו בעירה סרנה מפני שאביה, שהיה בקשרי מסחר אמיצים עם המקומיים, לא האמין כי יאונה להם רע, אך בבוא השעה הגורלית הובלו ההורים עם אחיותיה לגיא ההריגה, רק בן דוד אחד הצליח להימלט בעור שיניו, עלה ארצה וסיפר לזהריה אודות הנורא מכל שאירע למשפחתה. שני אחיה הבוגרים, אחד מהם שהיה כבר אב לשתי בנות קטנות, גויסו עוד קודם לכן לשורות הצבא הרוסי ונהרגו בקרבות סטלינגרד. כשזהריה עלתה לישראל היא הופנתה אל קיבוץ כפר מסריק בו כבר נאסף הגרעין שלה, אחר כך הצטרפה לתקופה של כשלוש שנים לקיבוץ מצפה הים ליד נתניה- לימים יד מרדכי- כאן אף עשתה את הקורס הראשון שלה בארץ בתפירת חצאיות ושמלות, דבר שהעמיד אותה ואת כישוריה במצב שקיבוצים רבים נזקקו לעזרתה והיא אכן עברה באותן שנים בין כפר מסריק, מצפה הים, משמר העמק ושריד. בשריד פגשה את הבחור הנאה אברהם אייזיק, לשם הגיע כעולה אותו הבריחו חבריו מן האוניה עליה בא כנוסע סמוי ללא אישורים. החתונה נערכה, על פי בקשת משפחתה, על יד רב בבית כנסת בתל אביב, והם נהנו משלושה ימים שלמים של ירח דבש. זהריה עברה לקיבוץ “עמל” של אברהם ונולד בנם הבכור אמציה, שנקרא על שם חברם אמציה כהן חבר רמת יוחנן שנפל על הגנת קיבוצו. בכל השנים ההן זהריה עסקה בתחום התפירה והאחריות לבגדי החברים והילדים. אז היו תופרים לבנים, תופרים בגדי עבודה ואפילו תופרים מזרונים וממלאים בעלי תירס, והמחסור והצנע העיקו עליה מאוד. אחרי שחזרו הילדים מן הפינוי, התחילה רוחמה להשתקם, והיא המשיכה כאחראית על תחום ההלבשה, עברה קורסים נוספים בתחום הגזירה וכן קורס לניהול מתפרות, אחריו הקימה מתפרה עצמאית שאף ייצרה זמן מה עבור לקוחות מן החוץ. תקופה מסוימת אף נשלחה לועדת ההלבשה של התנועה ובסך הכל פעלה כרכזת המתפרה 17 שנים. לזהריה ואברהם נולד אהרון הבן השני ובני הזוג תמכו ועזרו זה לזה במשך שנים רבות, שנים בהן נפלה זהריה לא אחת למשכב. ב-1988 הלך אברהם לעולמו והיא נותרה לבדה בביתה, אך המשיכה להגיע מידי יום ביומו אל חדר התפירה הקטן בשולי הקיבוץ, מתקנת, מתאימה ותופרת כמיטב יכולתה. אמא דאגנית וחמה היא היתה, סבתא מפנקת, ודאגתה לבני משפחתה עמדה בראש מעייניה. היא הסתפקה במועט והיכולת להמשיך ולחיות בביתה הצנוע סמוך לבני משפחתה גרמה לה נחת רבה. וכך שבעת שנים ועתירת נכדים ונינים הלכה לעולמה ברוחמה עוד אישה אשר במו ידיה הקימה את הבית הזה אם גם שימשו אותה רק חוט ומחט.
